[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
פעם כשתרהיב עוז ותאמר לה, היא תגיד לך: "עכשיו נזכרת? אני חכיתי לזה מזמן" ואתה תשאל: "אז למה לא אמרת?" -והיא תענה: "כי שנינו מטומטמים".
אז תדברו, אולי תקרא לה את השיר השיר הוא יפהיפה
נ.ב.
(תוותר על המילה "מסריח", אולי "מזיע" עדיף).
[ליצירה]
השיר נשמע כצל של חיים. אבל כידוע לך, קיומו של צל מעיד על מציאותו של האור. אז כדאי לחפש את מקור האור שמטיל את הצל של עצמך, כי את הרי יודעת שאינך צל, ואם תמצאי חיים אחרים, תווכחי לדעת שגם הם מטילים צל, כיוון שקיים אור.
[ליצירה]
שיר אדיר (-:) מהמם מאין כמוהו.
נוגע בנימים הגלויים והנסתרים של כל אחד, שחלום בלילותיו או חולם בהקיץ.
אני בגילי המופלג יכול כבר להתרפק על חלומות שהתגשמו, ולהצטער על חלומות שנגוזו. אף-על-פי-כן אני ממשיך לחלום. החלומות בוגרים יותר ומעשיים יותר. אני חולם בעיקר חלומות שיכולים להתגשם ומדלג על אלה, שמנסיוני, אין להם כל סיכוי. מה שלמדתי שכל עוד אפשר לחלום יש משמעות לאישיותינו.
בא בימים
נ.ב. אמר לי פעם מישהו: "לביבות בחלום, הם חלום - לא לביבות." אבל אני מכיו לי לביבות שחלמתי עליהן.
[ליצירה]
אתה חולם בהקיץ. לא שהקפיטליזם הוא חזון אחרית הימים, אבל המשטר הסוביטי, לקח רעיון של מארקס והפך אותו לגיהינום (ואולי לגן-עדן - כי אנשים שחוסלו ע"י סטאלין ולנין עלו השמימה לגן -העדן. איך ייתכן שאדם אינטליגנטי כמוך לא מבדיל בין צדק חברתי ורצח עם?
[ליצירה]
"קיצור תולדות הזמן". אהבתי בייחוד את השורות:
ואתה חי מחבטה לחבטה
בהתרוממות רוח של שמחה
אפשר להגיד שזו מסה של משה (הנביא) ואהרון (הכוהן) על מהות החיים. תודה
[ליצירה]
זה נכון. כל בן-אנוש צריך לעצב את הדמות שלו. לחינוך ולמסרים של ההורים יש חלק בעיצוב ה-"עצמי", אבל במידה הנכונה.
אחד מגדולי המדענים של המאה העשרים - ריצ'רד פיינמן אמר: "מורה טוב צריך לדעת מתי להפסיק ללמד".
בסיכום: ההורים צריכים לתת לילוד את הכלים
א י ך ל ל מ ו ד ל ע צ ב א ת ד מ ו ת ו.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
אם תקבלי את עצמך, כמו שאת, ותאהבי את עצמך בלי משוא פנים, תוכלי לוותר על המראה והאיפור, ותווכחי לדעת שגם אוהבים אותך. מה לעשות עם חייך, זה נתון בידייך, ואם תאמיני בעצמך, ותעשי את מה שנועדת לעשות, תוכלי למצוא את דרכך.
לא, אינני פסיכולוג, ואני מודע שבעיה זו קריטית יותר לנערות מאשר לנערים, אבל נסיון חיי (כ-"בא בימים") נותן צידוק מלא ואמיתי לדבריי. אז תתחילי לדבר עם עצמך ותלמדי להיות ידידה שלך ולאט לאט הכל ישתנה.
בברכת דרך צלחה בא-בימים
[ליצירה]
ליאורה שלום,
נכון אך זה רק חלק ממך, אני מכיר אותך ויש בך הרבה יותר מזה. התקציר הזה נוגע ללב, אבל אני מצפה לעוד יותר.
באשר לי, במשך השנתיים האחרונה איבדתי את ההשראה , אבל החלטתי לחזור ולכתוב. זה שונה ממה שכתבתי בעבר בהתאם לגיל, אבל יש לי עוד מה להגיד ואין כמו אתר צורה להתבטא. אז קדימה לדרך בהצלחה בא בימים.