[ליצירה]
יוסף
זה יפה מאוד....עצוב כל כך. נשמע קשה..
"השמש בדיוק מעליך ואין צללים" איזה יופי!
נוף אחר. זה כל כך נכון לפעמים...ממש הזדהיתי ורוגשתי.
תודה,
פרידי.
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה רבה על התגובה פרידי, גם אני התרגשתי מדבריך, ושמחתי שהמילים הצליחו לגעת...
יוסף.
[ליצירה]
וואו, ועוֹדהפעם וואו...
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
~*~*~*~*~*~*~*~*~
תגובה מושכלת בא תבוא,
בנתיים, האישונים שלי, המחפשים צלילה
לא עמקו יותר מזה, ולא בגלל הדמעה...
"הן רק לפנות בוקר"
ועכשיו, זה רק לפנות ערב
כּנרת~~
[ליצירה]
לו ידעת.
לו ידעתי אני
את סודך,אישוניך
שלך בוודאי אורים לעולמי-
עד.
אומר כשאדע ואדע?
ומי ידע אותך?
הלוא אולי זאת אני.-ברוכת
אילו כשרונות? אולם.-
(זאת אומר רק עבורך)
את אשר אותם
הברוכים,אם הינם בחובי. כזיק--
באישוניך הצוללים שתכליתם
בעבורי
כנראה
עצם קיומם.
ממני.
[ליצירה]
אור בקצה הנר
וואו, שילוב מעניין בשיר הזה.
אז קודם, תודה יוסף על האינפורמציה, שליל נר ראשון של חנוכה, הוא היום הקצר ביותר בשנה. (גם אם זכרתי את התקופה, לא דייקתי אתזה לחנוכה).
"טרם העמיק התכול ברקיע" - כמו רגע טמיר ונעלם
הכונס אל תוכו דממת חוחית
ופעיית פעמונים
לחישת סודות הסוף
וצל ברושים.
הכל מתכנס כאל תרדמת הליל ,
אך שם,
הגם שבמרוחק,
נרקם סוד הרגע, בו מבליח
אור מן החושך
ורַז מאיר.
מה אהבתי.
כּנרת~~
(רז=אור)
[ליצירה]
בס"ד
אתה מאתגר את השפה העברית, ומאלף אותה לשימושך. התוצאות לא מאחרות לבוא. כתיבתך תמה, מתומצתת, בעלת ביטוי וצורה. אהבתי.
שוב ישוב, כך הבטיחו לנו.
"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". בנים באשר הם, ואב באשר הוא.
[ליצירה]
יפה מאוד, אהבתי.
אכן הצלחת להגדיר אופטימיות. זהירה, מתחשבת במציאות, אבל אופטימיות.
(סתם הערה, מבחינה לוגית האנחת רווחה קצת מוזרה, הרי 'אחד' זה הכי נמוך שאפשר, אז על מה הוא נאנח לרווחה, בכל מקרה לא היתה אפשרות של פחות מאחד. אנחת רווחה בדרך כלל מופיעה כאשר היה יכול להיות יותר גרוע. אם היתה אפשרות של אפס - כלומר חוסר סיכוי מוחלט, אז היה מקום לאנחת רווחה במספר אחד, ועדיין המסר האופטימי היה עבור מצוין. סתם הערה).
[ליצירה]
ואו כנרת לא יכולתי לצפות לקבלת פנים יותר מרווה מזו שנתת לי, תודה רבה.
את יודעת גם בחיי האדם יש עונות, לפעמים אביב ולפעמים... סתיו ;)
(אגב, גם בלילה יש טל, והרבה, ניסית פעם לשבת על הדשא בערבים טלולים... ;)
תודה על התגובה.
יוסף.
[ליצירה]
בשיר, להבנתי, מובעת השאלה עתיקת היומין 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'?
מהתייחסות הנביאים (ירמיה לא; יחזקאל יח) נראה שאכן זה הוא הלך הרוח הרווח, כלומר הרבה פעמים אנחנו חסומים ומנועים מלפעול בשל כוחות קדומים ('שרידים של חיים' - אהבתי) החזקים מאיתנו ('קירות ואבנים').
אך גם ירמיה וגם יחזקאל, שבמקרה זה כמעט שהתנבאו בסגנון אחד, מסכימים שאין לומר כך (יחזקאל), ולעתיד לבוא גם יבינו האנשים שאין זה כך (ירמיה).
אכן קשה עד למאוד להשתחרר... ומי כמוני יודע... אהבתי את שִירֵךְ.
(אם אפשר רק הסבר ל'פירורים יחידים').
[ליצירה]
אהבתי
יש בשיר תחושה של המתנה. לא המתנה שיש בצידה ספק אלא המתנה ודאית כזו, כמו אדם שממתין לזריחת השמש ויודע שבודאי בוא תבוא... תודה! זה מתאים גם לי עכשיו, ההמתנה...
[ליצירה]
תודה רבה לכם אהובי.
תודה לך מסר כפול על ההקשבה והפרגון, מקווה שתאהב גם את הדברים הנוספים שאפרסם.
ולך כנרת מתגעגעת שיודעת לקלוע לנבכי הלב. לכל הגעגועים שורש אחד המתפרט לאלפי אלפים וריבי רבבות של נימים דקים, וכל פריטה על כל נים פרטי בכוחה ליצור ניגון מופלא המסוגל להניד את השורש עצמו.
אוהב באמת.
יוסף.
[ליצירה]
הגזמת!
אני מוכרח להצטרף לחולקים עליך. עם כל הכבוד יש הבדל בין לומר שאהרן טעה ברמה כזו או אחרת ובין לומר שבניגוד למשה 'איש האלוקים' אהרן הוא 'איש העושה אלוקים', ועוד לומר שיש כאן להט של 'ערווה' ח"ו. לדעתי, יש כאן חוסר הבנה, הקטנת גדולי התנ"ך לתפיסות הנמוכות שלנו, ואולי אפילו גילוי פנים בתורה שלא כהלכה.