[ליצירה]
התמציתיות - גרמה לי לקרוא שוב ושוב,
מאוד קצר
אבל מאוד אומר הכל...
כנרת - השארת אותי פעם שנייה בערב אחד ללא מילים :-))
תודה לך על יצירה מיוחדת...
[ליצירה]
בחיי שאבתם אותי :))
תודה לכם על ערבול השירה ללא מלים
על מרקם האגדה והסחף
על שורת המחץ ,
ההכירות האישית, והקסם,
ועל השבח שעלינו לשבח למי שאמר
וברא כּנרת עם שיחים, סודות ואהבות :)
ומחר, יצייר הבוקר שמיים חדשים
כּנרת,
מודה ואוהבת :)
[ליצירה]
מתחילה למצוא את עצמי
את מקומי, לאט לאט
מתחילה לזקוף את הראש
בלי לחשוש מכל מבט
מתחילה פתאום להשלים
את המילים החסרות
מתחילה סוף סוף להבין
ולהבחין בין אות לאות. (מלים של אהוד מנור)
הודיה - לא קשה להזדהות במיוחד הסוף,
חזקי ואמצי
כּנרת.
[ליצירה]
הוי קיפי קיפי. אממ.. אופססססס דבי דב, הצחקתני עד גלגלתני.
על מה ולמה זה הקדשת לי את הצחוק הזה? זכר לסיפוריך על החבר'ה בספריות עבודתך? :)
תחזיק מעמד איתם, ואל תנעל אפ'פעם חבר'ה בספריה, הדמיון שלהם פרוע מכל מציאות. אבל תודֶה שהם אחלה, ושזה גיל מלא גיל ועליצות וסקרנות ושובבות נעורים:-)
חלומות טובים ולילה שקט---
[ליצירה]
לדעת מתוך הכרה
הדסה, הכאב כאן מתלבט בין "עם הזרם" ו"נגד הזרם",
כאב כמו שאת חווה אותו, ומבטא אותו בשירך הוא חלק בלתי נמנע מחיינו, ולכן צריך לתת לו מקום, להסכים שהוא קיים, לא להתנגד לו, ואם זה אומר שרוצים לבכות אז בוכים, (את יודעת שדמעות מטהרות נכון?), ואם לא בא לעשות כלום יום אחד, זה גם פסדר בעיני, ואחרי שלא נלחמת עם הכאב אלא קיבלת אותו והושבת אותו לידך, אז יהיה לך הכח לקום ממנו, כי את לא מחפשת לברוח ממנו, את מתמודדת איתו, ולכן את לא נשארת איתו על הכסא, אלא קמה וצומחת ממנו.
(ואני יודעת שאת מסוגלת לזה, אני קוראת את הכח הזה בשירייך).
שלך באהבה
כּנרת
[ליצירה]
לב השיר בשבילי הוא הבית הרביעי: למעלה יש כח עליון...
גם אם הלב האוהב כואב, הרי שעל כל כאבים תכסה אהבה אמיתית.
וכן... תמונה אחת שווה כל המילים.
[ליצירה]
לעולם לא לחדול
היי פרפור חמודית, מעניין שבחרת בשורה האחרונה של "ענבלים" (אלתרמן) לתאר את עצמת שירו של יוסף.
בעיני השורה הקודמת לה, מבטאת היטב את הליכתו של יוסף, אל עצמו, בדרכו שלו.
יש כאן מרחבים כמו בשיר שהזכרת, ולכל אורך השיר של יוסף, הוא לא חדל להביט בשבילי החיים, בשדות, באבנים (שהן כנראה מייצגות משימות בחיים),
הוא לא חדל לנשום לבטים ותפילות, והוא חי.
כל כך חי.
לא תמיד פשוט לחיות למען... לפעמים יותר קל למות למען, וזו הגדוּלה בשיר הפשוט הזה לכאורה, שהוא מתאמץ לחיות, להתחדש, להתרענן (כמו ערשׂנו רעננה:) לא לקבל את שבילי החיים כמובנים מאליהם, גם אם זה אומר אֵלֶךְ בְּמָקְלִי, כלומר, מַשהו להשען עליו, גם אם יש צורך בתמיכה במהלך המסלול, הוא לא מתכחש לכך, ועם זאת -
אֵלֵךְ בְּדָרְכִּי.
שיר שהוא שיעור.
והנה המקור שהביאה 'פרפור':
עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת
וְשָׂדֶה בַּזָּהָב עַד עֶרֶב.
דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרֻקּוֹת,
מֶרְחָבִים שֶׁלִי וָדֶרֶךְ.
הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל,
נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת.
לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל
וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.
('ענבלים' או בַּדֶּרֶךְ הַגְּדוֹלָה / נתן אלתרמן)
אני מרגישה ש ~
השיחים העולים מן הכּנרת
סוגדים לסודות המים...
מרחבי ערב
כּנרת~~
[ליצירה]
בכותרת, החלפתי לעצמי את ה"נ" ב"ת". (ככה אני).
אני חושבת שאם אנו מרגישים קורבן, קשה לנו להתקדם.
כנראה שאתה עוף מוזר, כי איך יתכן שאתה נופל ואין לך מקים, אם כתוב מפורש שבע יפול....וקם? : )
תמשיך לצעוק בכל הכח, יש בזה ענין,
ואין אולי, כי אם ודאי תוושע, בעזרתו ית'.
תודה שעזרת לי להרגיש, כי נפלתי - קמתי.