[ליצירה]
הראי"ה באגרות באגרת תת"ב כותב לרב צבי יהודה על הסכנות בלהיות צמחוני- ביניהם העלאת חשיבות חיות על פני בני-אדם דבר שנראה לאחרונה יותר מדי ע"י הארגונים הירוקים למיניהם שמצידם אנשים ימותו רק של יפגעו בעכביש החולות החי בנבחי הסלע בסתר המדרגה.
[ליצירה]
יפה ביותר...
אהבתי את ההפיכה במחשבה שהכנסת פה... איך שקופצים ממה שחשבת בהתחלה למשהו שונה.
קשה לעבור דירה לפעמים. במיוחד כשזה אחרי יותר משנה...
הדס- שי?
[ליצירה]
מטריד או מעודד?
זה שכל כך קל לכתוב שיר זה גם מטריד - כי אנשים שקוראים בד"כ מעדיפים להאמין שמישהו התאמץ בשבילם, וגם מעודד - אפשר להראות את השיר הזה לאנשים שנדמה להם שהם לא יודעים לכתוב, ואולי 'לגלות' אמנים חדשים.
לגבי השיר עצמו - באופן די צפוי בחרת את הכותרות שיגרמו לשיר להישמע עצוב ומהורהר, ככה לא צריך להתאמץ לחבר את השורות למשפטים עם משמעות כלשהי - מספיק ליצור 'אווירה'.
רעיון חביב, ביצוע מוצלח, קורא תמים לא יצליח להבין מה הבדיחה פה.
[ליצירה]
מסכימה עם אסף וגם מבקשת לשכלל, ברשות היוצר (אשמח לשמוע דעתו על ההצעה). התוספות תופענה לאחר הסימן ++:
לא די בהינתקות! ++ דרושה גם התנצלות!!
את מלוא הכיבוש, יש לסיים. ++ אחרי גנים וכדים, ג'נין ושכם.
דרכינו לשלום לא תיפתח עם צאתנו מעזה; ++ שכן אם נסתפק בכך, כל ההתנתקות היא רק פוזה (סליחה על החרוז הבלבוז)
את ההסכמים שחתמנו,
חובתנו לקיים.
++ ולא לחפש "הדדיות",
++ עלינו להסתפק ב"שפיות".
לגבולות ששים ושבע הנשובה? ++ חלילה לנו!
++ מרמת אשכול נגלושה
++ נשובה למחנה יהודה.
הנסיר מְעַלֵי עצמנו נתיבי העקרבים?! ++ מה פתאום?
מאז 48, במעלה העקרבים הסער יהום!! או: איפה זה?
רק יציאה מכל השטחים,
לשני העמים תניב ענג. ++ ואם אין מספיק קראווילות, נזרום בדיצה למגורונים
רק כַךָ חיינו יוסיפו זורמים!
רק כך נהפוך סוף סוף
מכובשים אכזריים וחסרי מצפון
לפליטים החיים בחסדי ה-UN.
[ליצירה]
למגיבים החביבים:
בטח שאני משועממת.
אבל לא התכוונתי להטריד ולא להרגיז.
ובטח שלא נמאס לי מצורה, בדיוק להיפך, הרי רק נכנסתי הרגע. ואיך שאני נכנסת מה אני רואה? רשימת יצירות שהיא יצירה בפני עצמה. לרגע חשבתי שזה אתר ליצירה קולקטיבית.
רק להראות איזו השראה נתנו לי הכותרות שלכם.
פנינים. השחלתי אותן על חוט. מחרוזת או לא? אפילו שאין חרוזים.
או אם תרצו - גניבה ספרותית (פלאגיאט בנורווגית).
[ליצירה]
חברים, לא שמנו לב לעיקר.
המוטיב הקבוע בשירת הירושלמי היא העימות בין טובים לרעים, בין יהודים לערבים, בין עשירים לעניים וכו' וכו'. המשותף לכולם הוא שכולם בני אדם.
והנה, בשיר זה אנו עדים לציון דרך משמעותי ביותר בשירתו: המשורר אינו מעמת עוד אדם מול אדם, אלא אדם מול חיה.
אין צורך לנחש למי היתרון המוסרי בעימות זה. גם לקורא שאינו נמנה על חוג המעריצים, הבקיאים בשירתו של ירושלמי, ברור וצפוי כי החלש פוליטית הוא החזק מוסרית.
ובכן, עומדים אנו בפתחו של עידן חשוב, עידן של עליונות החיה על האדם. אשרנו שזכינו. מי יתן ולא ירחק היום ובתיבות הדואר שלנו ינחתו צווי פינוי. משאיות ואוטובוסים יסיעו אותנו למחסומים, ועדרי חיות ישתכנו בחדרים שלנו. אופס! נפלה הפלזמה.לא, הפיל לא אשם. הוא חייב לנער את אוזנו פעם בשעה.
[ליצירה]
מסכימה עם שםבדוי וכולם. הבעיה שבחתך כלל אוכלוסייתי ההתפלגות הפוכה מכאן - שם התקשורת זוכה לאמון מקיר לקיר והמוח נשטף בלי הפרעה. ואחר כך עושים משאלים וסקרים.
[ליצירה]
העיט הזה כבר ראה כמה דברים בחיים. שום דבר לא יפתיע אותו. הוא כבר בקטע של זכרונות וסיכומים. הוא מרוכז באיזה זכרון. הוא מתלבט אם להכניס אותו לביוגרפיה שלו.