[ליצירה]
הראי"ה באגרות באגרת תת"ב כותב לרב צבי יהודה על הסכנות בלהיות צמחוני- ביניהם העלאת חשיבות חיות על פני בני-אדם דבר שנראה לאחרונה יותר מדי ע"י הארגונים הירוקים למיניהם שמצידם אנשים ימותו רק של יפגעו בעכביש החולות החי בנבחי הסלע בסתר המדרגה.
[ליצירה]
יפה ביותר...
אהבתי את ההפיכה במחשבה שהכנסת פה... איך שקופצים ממה שחשבת בהתחלה למשהו שונה.
קשה לעבור דירה לפעמים. במיוחד כשזה אחרי יותר משנה...
הדס- שי?
[ליצירה]
מטריד או מעודד?
זה שכל כך קל לכתוב שיר זה גם מטריד - כי אנשים שקוראים בד"כ מעדיפים להאמין שמישהו התאמץ בשבילם, וגם מעודד - אפשר להראות את השיר הזה לאנשים שנדמה להם שהם לא יודעים לכתוב, ואולי 'לגלות' אמנים חדשים.
לגבי השיר עצמו - באופן די צפוי בחרת את הכותרות שיגרמו לשיר להישמע עצוב ומהורהר, ככה לא צריך להתאמץ לחבר את השורות למשפטים עם משמעות כלשהי - מספיק ליצור 'אווירה'.
רעיון חביב, ביצוע מוצלח, קורא תמים לא יצליח להבין מה הבדיחה פה.
[ליצירה]
לאסף ארצי - אם זה מטריד, הרי זה מעודד ביותר, זה אומר שאי אפשר לעבוד עלינו עם אוירה בלבד.
אגב, בחרתי כותרות שיכולות ליצור רצף רעיוני, לאו דוקא אוירה.
[ליצירה]
חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
בתי קפה הם לפעמים געגועים למי שהיינו, למי שהיו.
שיר טוב ומוכשר. כמה לא יומרנית היומרה "אני יושב ומחיה את הפוזה.
אמן מיוסר מן המאה ה-19".
יופי.
[ליצירה]
שלום אריאל
התגובה מתייחסת בעיקר לשתי השורות האחרונות:
בְּלֵילוֹת אוֹר עָמוּם בַּנֵּרוֹת אֲחַפְּשֵׂךְ
לִרְאוֹתֵךְ בִּלְבָד
השורות הדליקו לי אסוציאציה לנרות חנוכה, שאין לנו רשות להשתמש בהם אפילו כדי לראותה בלבד.
אין פה עומק מעבר לכך, אבל הוקסמתי מהשיר למרות שלא הבנתי אותו, וזרקתי את האסוציאציה כתגובה.
[ליצירה]
שלי, יש אנשים שהזכרונות שלהם הם לא עיתון שקוראים וזורקים באותו יום, אלא אבני בנין שנשארות אתם כל חייהם.
למעשה, אף פעם לא הבנתי איך אנשים מסתדרים בלי זכרונות. אבל אני כמובן מכבדת אותם מאד. הם למשל לא צריכים לעשות מבצעי ניקוי לדיסק. הם מנפים בזמן אמת.