מישהו משחק לי על הגב
מרגישה קצת נרדמת.
לא רוצה לדעת מי,
טוב לי ככה.
לפעמים קשה
למצוא את הטוב
בכל הרע הגדול
הזה.
לפעמים לא רוצה
לדעת את הכל
כדי שלא אטעה.
דיגידיגידיגי.
[ליצירה]
זה כל כך בלתי ניתן להגדרה, למרות שניסיתי. יפה זה סתם לכזה בלוז אז תשלים לך את השורה במחמאה שאתה אוהב ____________. יודע מה, אני נדיבה היום ניתן לך עוד מחמאה על הקטע הזה , (מגיע לך): _____________.
[ליצירה]
הרגשה כל כך מוכרת במילים הרבה יותר יפות ממה שתיארתי לעצמי שאפשר לתאר את ההרגשה הזו....
אל תהיי עצובה....יומח'ד זה ייקרה ותהיו ביחד באמת. (ואולי לא שווה לך לחכות, אלא לנסות דברים אחרים? תחשבי על זה...)
[ליצירה]
רעות,
אם היית קוראת בעין רב יותר היית שמה לב לכמה דברים:
כשאנחנו בוכים, אנחנו לא נראים הכי יפה שבעולם מבחינה פיזית, אך מבחינה מנטאלית, זה מה שהופך אותנו לברי קיום, כלומר, אנו מביעים את רגשותינו באופן שלא מחמיא לנו כלל בדרכים שאנו מנסים להיות מוחמאים מהם: דברים חיצוניים לנו כדוגמת איפור בגדים מותגים וכו'. כאשר אנו בוכים אנו מניחים לכל זה להישטף מעלינו על מנת להביע באופן הטבעי ביותר את רגשותינו העצובים לדג', כמו בשיר.
כשאדם בוכה באמת, הוא עובר טלטלה רגשית לפעמים בלתי ניתנת לתיאור והוא מוציא אותה החוצה, גם מבחינת הורמונים בגוף שמצטברים בשעה של סערת רגשות, אך גם מהבחינה הזו שהוא מפקיר עצמו לבכי עצמו בהרבה מקרים.
בכי משחרר. בכי מבהיר לכל מאן דבעי את הרגשתינו. הבכי הופך אותנו לחסרי הגנה. אנחנו עצמנו וזו ההגנה היחידה שיש לנו בעת בכי.
לכן הרבה אנשים לא מוכנים שיראו אותם בוכים, כי זה נחשב לדבר שבחולשה.
ועוד: בסוף השיר ישנו משפט המצוטט בחלקו משיר ילדים ידוע :
"כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה. די לך או די לך ילדה".
אני נגד לא להביע רגשות בגלל שזה " לא יפה" וכו'.
אז חתמתי את השיר בכך שאני בעצם לא מאחלת לאף אחד לבכות מעצב אבל אם הוא כן מרגיש צורך לבכות, הדבר האחרון שצריך לעניין אותו הוא החיצוניות , שלו ושל אחרים כלפיו.
רק שמחה! (-:
[ליצירה]
אוי באמת, לא משנה גמלו יקירי, אני יודעת שכל מה שהעליתי הוא כבר נדוש כו'. אבל מישהו היה צריך להעלות את זה (ואני מקווה שהעליתי את זה בתימצות שלא עושה עוול לטיעונים) לשם הדיון.
ודווקא עלי לומר ש"לא הכל שחור ולבן"?
כנראה שלא הבנת את מה שאני מדברת עליו!
כנראה שבשבילך כל הפוסט וכו' כו' נדוש, אך לא מובן,
כי כל עניין הפוסטמודרניזם הוא שאין אמת אחת! זה פלורליזם, דרלינג, לתת לגיטימציה לדעות שונות ולא לפסול אותן מהבעתן מלכתחילה וכו' וכו' וכו'...
(ועצה קטנה: לפני שאתה תוקף עמדה, תבין אותה עד הסוף.)
בכל מקרה, רק טוב, ממני, ה 'ילדותית'.
ועדי:
יש הבדל בין עריכה של אתר אינטרנט לזה של עיתון בית ספר באשר הוא.
(אם את לא זוכרת את הטענות שלי בעד עריכה בעיתון בית ספר, את מוזמנת לפנות אליי, אני בספריה בד"כ...)
[ליצירה]
כולם לפה!!! אסור להחמיץ....
איך לא הגיבו ליצירה הזאת עדיין? הדימויים בה פשוט גאוניים!!!
העדינות השופעת מתוכו מכסה את כולי בנוצות של פוך ומחממת לי את הלילות הקרים האלו.
תודה לך.