מישהו משחק לי על הגב
מרגישה קצת נרדמת.
לא רוצה לדעת מי,
טוב לי ככה.
לפעמים קשה
למצוא את הטוב
בכל הרע הגדול
הזה.
לפעמים לא רוצה
לדעת את הכל
כדי שלא אטעה.
דיגידיגידיגי.
טל בת רא"פ
-
כותבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חנוק לי בגרון... [ליצירה]
- [ליצירה] למען הסר ספק: אחותי הגיבה ליצירה שלי בשמי! אני לא מחמיאה ליצירותיי מהסיבה היחידה שאני ממש לא אובייקטיבית בנוגע אליהן... וחוצמזה, ענברי יקרה, התרגלתי לתספורת ולפני כמה שבועות אפילו זיהיתי את עצמי במראה! [ליצירה]
- [ליצירה] נושא אלומותיו, א. רק בגלל שדבר מסויים הוא אוונגרד באתר כמו צורה צריך להעריך אותו? כל אחד מאיתנו יכול לכתוב משהו ברמה כזו או אחרת על נושא שהוא קצת פחות פוליטקלי קורקט בחברה הציונית דתית לגווניה. ועוד: העובדה שיש גוונים שונים לחברה הנ"ל יוצר פחות אוונגרד ואף הופך נושא (כל שהוא) להיות יותר מושמע ואף ממסדי, מה שמבטל אותו במידה כזו או אחרת. מכאן, שכתביו של ירושלמי לא חלוציים ואין צורך להעריך את הכותב על חלוציותו. ב. מה הקשר לרמת הכתיבה של המגיבים? תגובה על יצירה לא באה לשקף על רמתו של המגיב בתור כותב ולכן אין קשר בין הדברים. מה גם שאופי התגובה לא נכתב, בד"כ, בתור יצירה בפני עצמה, אלא כתגובה הבאה להביע רגש מסויים בעקבות הקטע , ביקורת (בונה או לא בונה) וכו'. ג. אני מסכימה איתך על העובדה שחלק מהתגובות נכתבו באופן לא ראוי, גם מבחינת הביקורת שהושמעה בהן לא במילים נקיות, או לפחות בניסוח מכובד, וגם בנימתן הבאה להעליב את הכותב. אבל, כאשר אתה קורא להם אומללים, אתה סותר את עצמך בקשר לרמת התגובות. פרפר חרישי: א. אין להכניס לויכוח שכזה את האמירה ש "הכל לשם שמיים וכו'". זה לא הויכוח כאן, הויכוח הוא על תוכן היצירה ודרכי העיצוב בה. אם את מוצאת חוברת הדרכה לכתיבת טקסט פוליטי שהוצאה ע"י הקב"ה, אני אשמח לקבלה. עד אז, הטיעון "לקדש את שמו ע"י מימוש עצמי של כל כישרונותינו וממילא זה לא גאוה... וכו'", לא תופס פה, לענ"ד, בהקשר שהזכרתי לעיל. שמואל ירושלמי: א. אני מעריכה את נכונותך להביא לידי דיון נושאים שבעיניך הם כאובים, לא צודקים וכו'. כמו כן, אין בידי המדד לכישרון ולכן אין הויכוח כאן יכול ליסוב סביב היותך מוערך בחוגים מסויימים או לא. לענ"ד, איכות היא דבר סובייקטיבי, כך שאני שמחה בשבילך שאתה מוערך במקומות מסויימים, באמת שמחה. אבל, אתה צריך לדעת שישנם חוגים שלאו דווקא מקבלים את דעתך במישורים הסוציאליים-פוליטיים-חברתיים והעובדה שיש כאלו שכן מקבלים את דעתך לא יכולה לבוא כטיעון נגד. סופר שמבקר מסויים לא אהד את ספריו לא יכול לבוא בטיעון נגד שמבקר אחר כן אהד את ספריו, זה, עם כל הכבוד, קצת מגוכך ולא מצביע על איכות ובוודאי לא על אמיתות הדברים הכתובים כשמדובר, כמו בשיריך, על ביקורת חברתית וכו'. ב. כפי העולה משיריך, אתה כותב באופן מאוד תבניתי ולעיתים אף חוזר על מבנים רק בשינוי של המילים. כמו כן, המטאפורות, הדימויים הארמזים וכו', לא בדיוק מקוריים (ואף אפילו שחוקים אם קוראים את שיריך זה אחר זה). אתה יכול לשקול ריענון מסויים בדרכי עיצוב השיר ... זה אף יכול להוסיף חוזק לתוכנו. ג. אין לי כוונה 'לדכא' אותך בתור כותב, אלא לתת ביקורת בונה, לא לשם הביקורת חס וחלילה, אלא באמת מכוונות טובות של עזרה לך בתור כותב. אתה בעל יכולת ולכן אין קבלת ביקורת בונה, ועיתים אף הפנמה שלה, פגיעה בכבודך. ובכלל, אין לתת לביקורות באופן כללי לפגוע בנו כיוצרים, ביקורת צריכה להתקבל בשמחה מצד היוצר ולהילקח באופן פרטני על ידיו, אך בהחלט להילקח בחשבון. לפעמים ביקורת חיצונית רק מאירה על דברים שבתור יוצרים של היצירה (עם כל המשמעויות הרגשיות שיש לזה...), קשה לנו לפעמים לראות... (אני אגב, אוהבת ביקורות כי אני מעוניינת לפתח את יכולתי יצירתית לגווניה ואין אני יכולה לעשות זאת בעצמי מהסיבה שלפעמים אני מחמיצה דברים כיון שאני מעורבת רגשית בתהליך היצירה.) שבת שלום... טל. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! חזק מאוד... [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, רבותי היקרים, לא אלאה אתכם בהבאת ציטטות למינהן, אז סליחה מראש על חוסר התשובה האקדמית. שאלה: מה האל רוצה? תשובה: שנקיים מצוות? שנהיה אנשים טובים? שנממש את הפוטנציאל הגלום בנו על כל צדדיו או שנדע להשתלט עליו ונממש רק את רצון האל? ונניח שאין בחירה חופשית מוחלטת, כדעת הרודף, אז לשם מה הומצא החטא ועל ידי מי הוא הומצא? אם על ידי האל, אזי למה מעניש את האדם על לא עוול בכפיו, הווה אומר לא תשים מכשול לפני עוור ויותר מכך, להעמיד את האדם בסיטואציה שבה הוא כמעט בטוח יחטא, או יותר נכון, יעבור על דבר האל? ואם עבר ולא עמד בפיתוי, כלומר מימש את הפוטנציאל הגלום בו וחטא לפני האל, למה להענישו אם ניתנו לו התכונות מידי האל עצמו?! ויותר מכך, למה להעניש את האדם אם הייתה תוכנית האל?! כלומר: ידוע היה לפני האל שיחטא האדם, אז למה בכלל לחיות אם כל צעד ושעל שלנו ידועים מראש, כלומר: האדם הוא מריונטה (בובה על חוטים) ולא משנה מה יורו לו, אם זו התורה או הקוראן, הרי מעשיו ידועים מראש! לשם מה ניתנה התורה אם כן , אם מה שיעשה בעקבותה הוא ידוע? האם התורה היא אלמנט קישוטי לחיי האדם? כי לא משנה מה האדם יעשה הרי ידועה מראש בחירתו, כלומר, אי בחירתו. אזי אין משמעות לחיים כי החיים הם אשליה של חיות האדם. ודבר זה תלוי בהרבה במשמעות החיים ונראה לי שמשמעות החיים נובעת מערבול של רצון אישי-פרטי של האדם ושל רצון האל. ולפני הטענה שאין בחירה לאדם, הרי משמעות האדם היא למען האל עצמו ואין קיומו בר קיימא רק מעצם קיומו הפיזי, כלומר, קיומו הוא לשם קיומו כי כך רצה האל וזו משמעותו. לא לעבוד את האל, לא להתפלל אליו, אלא רק להיות קיים כי כך האל רצה. ואם תאמר שהחטא הוא יצירתו של האדם, הרי שניתנו לו יכולות מאת האל ליצור אותו, כלומר: האל ידע שכך יהיה ובעצם האדם הוא תוצר שיצר עבור האל את החטא, כלומר האל ברא את החטא, בהנחה שאין בחירה חופשית של האדם, הרי דבר זה הוא חלק מהתוכנית הכללית של האל ואין לאדם אפשרות ליצור את הטבע במשמעותו הכוללת (לדג': פלאפון ועוד פלאי טכנולוגיה למנהם), כי הוא טבע שידוע שיווצר כי נתנו הכלים לכך בידי האדם וידוע היה שייצור דבר זה,שהרי לא מבחירתו היא אם ליצור או לא. אני מסרבת לחיות בידיעה שכל מעשי קבועים מראש. יכול להיות שמעשי ידועים, אבל הם לא קבועים מראש. יש לי תוכנית כללית שנעשתה מידי האל לגבי ולגבי העולם. זו כבר בחירתו של האדם אם לקיימה או שלא לקיימה. כי אם אין בחירה חופשית הרי שאין משמעות לתוכנית הכללית כי היא מציאות בפוטנציאל שתמיד ימומש, כלומר הכל ידוע וגלוי וקבוע. אני רוצה להאמין שאני יכולה להשתנות לא בגלל שזו התוכנית אלא בגלל שאני מסוגלת להשתנות. כלומר, אני משתמשת בפוטנציאל הגלום בי באופן חופשי, גם כלפי עצמי והחברה או 'הטבע' וגם כלפי האל. ואני אכן מאמינה. אם ידועה תפילתי מראש והיא קבועה מראש ולא משנה מה אעשה גם ידוע אם היא תתקבל או לא, מה המשמעות של תפילתי? למלא וי ליד רשימת התוכניות? אני מאמינה שיש כח השפעה לתפילות מכוון שהן לא קבועות מראש! הרי אם תפילה ידועה מראש אין צורך להתפלל יותר מהצורך לומר את המילים של התפילה. הווה אומר: אני מתפללת כי אני מעוניינת בכך, כי אני רוצה בכך, כי אני מחוייבת לכך עקב התחייבות שאני לקחתי על עצמי, לא שמישהו אמר "נעים מאוד טל, את עושה ככה וככה וזהו. אין משמעות מעבר להיותך יצור פועל בהוראת האל", אלא מכוון שאני טל ואני בעלת הבחירה אם להתפלל או לא ואיך להתפלל (במובן העמוק יותר, כלומר הכוונה כי הרי אני לקחתי על עצמי התחייבות למילים). רדף יקר, לעניות דעתי, הרי אין משמעות להיותי (באופן פרטיקולרי וספציפי במובן של יצור פועל מכנית ש'הונחת' לעולם) אם איםן בחירה חופשית, כי הרי אם איני יכולה להיות דבר שהוא מעבר לפוטנציאל הנתון בידי, הרי אני בובה ולא יותר. ואני עם כל הכבוד, לא רוצה להיות בובה ואני בהחלט לא בובה. וסליחה על ההוכחה הרגשנית יותר מלוגית, כי בנושאים כאלו הגובלים בנושאים אמוניים ואף חופפים להם, אני מאוד מאמינה ברגש. [ליצירה]
- [ליצירה] איך גיליתי את הסיפור המקסים הזה רק עכשיו? חמוד ומלא השראה לעתיד... [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] אשרייך! כתוב מצויין וגם כתוב טוב בהקשר של ר' נחמן. כתבתי סיפור פעם בהשראת ליקוטי מוהר"ן, אבל הוא לא היה משו טוב כל כך כמו זה, אז הוא כבר לא נמצא באתר... [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש שם עם התמונות שלך ולא רק עם הדיסק שמתנגן לי ברקע ... (תגובה לכל השלישייה המדהימה הזו) [ליצירה]
- [ליצירה] אוף, לצערי אני גם מזדהה עם הרגש הזה המובע כל כך יפה על ידך... [ליצירה]
