מישהו משחק לי על הגב
מרגישה קצת נרדמת.
לא רוצה לדעת מי,
טוב לי ככה.
לפעמים קשה
למצוא את הטוב
בכל הרע הגדול
הזה.
לפעמים לא רוצה
לדעת את הכל
כדי שלא אטעה.
דיגידיגידיגי.
[ליצירה]
לומשנה גמלו - לעניות דעתי מה שטוב באתר הזה הוא שאין עריכה תוכנית על פי קריטריונים של 'איכות' - חוץ מתוכן שהובהר מראש שלא נכנס לאתר.
כלומר: אף אחד כאן לא מתיימר להיקרא מבקר אומנות מדופלם, לא בשירה, סיפורת, צילום, ציור וכו'. ולכן כל העלאת יצירה כאן היא ממש בי"ס לאומנות!!! דווקא שאנשים באים בביקורת בונה אובייקטיבית מכל פוזה אקדמית של כותב בעיתון סופשבוע, אז לומדים מההערות שלא נאמרות בהתנשאות ולדעתי, כך לומדים הרבה יותר טוב, כשזה בא מתוך רצון לעזור, לשתף, להעיר לשם העזרה ולא לשם ההערה.
(גם נורא בא לי לדבר על פוסטמודרניזם , אבל נראה לי שזה קצת שחוק וידוע מראש, אז תנהלו את הדיון הידוע גם מבלי שאני אכתוב את פרטיו המלאים והנדושים כל כך בזמן האחרון).
ועוד משהו, אני מציעה שאם חשוב ל-לא משנה גמלו עריכה באתר, שיציע קריטריונים איפיוניים ברורים ל'איכות' בכל קטגוריה שנמצאת באתר. בהצלחה ילד...
(אני מקווה שלא תצליח...)
[ליצירה]
בתור בת, אז סבבה בראד פיט, אבל בתור מישהי שמוזיקה קרובה ללבה, אז אלטון ג'ון.(ואצלו זו הערצה ל מוזיקה כי הוא לא בדיוק בטע של בנות).
וקווין יקר(בין אם אתה קרוב של או שאתה לא): תחשוב מה גורם לך לכתוב שירים. כי השיר הוא עצמך במובן מסויים וכאשר אתה מוציא אותו אתה משנה משהו בחיים שלך, אפילו אם הוא דבר קטן. בכלליות, אפילו בהחלטה להתקדם ישנה התקדמות, אז נראה לי שאתה בכוון... בהצלחה!.
[ליצירה]
ומישהו בכלל חשב על מיכל? (הקטע שנגנז, או שלא..)
מביטה בך, דוד
ורואה רק טירוף,
ערבול, סחרור, ריחוף
בלתי מתפשר בלהט הרגע.
מבעד חלוני יחף אתה
כמעט ללא עטרתך,
ללא הגיונך,
ללא המים שכנגד האש,
ללא אני.
"ומיכל, לא היו לה בנים"
רק אש,
ומים שזרמו להם הלאה,
אל מחוץ לחלון...
[ליצירה]
רעות,
אם היית קוראת בעין רב יותר היית שמה לב לכמה דברים:
כשאנחנו בוכים, אנחנו לא נראים הכי יפה שבעולם מבחינה פיזית, אך מבחינה מנטאלית, זה מה שהופך אותנו לברי קיום, כלומר, אנו מביעים את רגשותינו באופן שלא מחמיא לנו כלל בדרכים שאנו מנסים להיות מוחמאים מהם: דברים חיצוניים לנו כדוגמת איפור בגדים מותגים וכו'. כאשר אנו בוכים אנו מניחים לכל זה להישטף מעלינו על מנת להביע באופן הטבעי ביותר את רגשותינו העצובים לדג', כמו בשיר.
כשאדם בוכה באמת, הוא עובר טלטלה רגשית לפעמים בלתי ניתנת לתיאור והוא מוציא אותה החוצה, גם מבחינת הורמונים בגוף שמצטברים בשעה של סערת רגשות, אך גם מהבחינה הזו שהוא מפקיר עצמו לבכי עצמו בהרבה מקרים.
בכי משחרר. בכי מבהיר לכל מאן דבעי את הרגשתינו. הבכי הופך אותנו לחסרי הגנה. אנחנו עצמנו וזו ההגנה היחידה שיש לנו בעת בכי.
לכן הרבה אנשים לא מוכנים שיראו אותם בוכים, כי זה נחשב לדבר שבחולשה.
ועוד: בסוף השיר ישנו משפט המצוטט בחלקו משיר ילדים ידוע :
"כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה. די לך או די לך ילדה".
אני נגד לא להביע רגשות בגלל שזה " לא יפה" וכו'.
אז חתמתי את השיר בכך שאני בעצם לא מאחלת לאף אחד לבכות מעצב אבל אם הוא כן מרגיש צורך לבכות, הדבר האחרון שצריך לעניין אותו הוא החיצוניות , שלו ושל אחרים כלפיו.
רק שמחה! (-: