.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
זה כל כך בלתי ניתן להגדרה, למרות שניסיתי. יפה זה סתם לכזה בלוז אז תשלים לך את השורה במחמאה שאתה אוהב ____________. יודע מה, אני נדיבה היום ניתן לך עוד מחמאה על הקטע הזה , (מגיע לך): _____________.
[ליצירה]
אהבה ממבט ראשון היא דבר מסוכן, אבל אם זה מה שאת רוצה...
(אוף, בא לי לתקוע משפט מחץ כזה על זה שזה (לבן בכרם+"חטיפה") מנציח את הפטריאכליות השמרנית שבתקופת התנ"ך, אבל עזבי, אני אתן לך לחלום על דברים שלעולם לא יקרו, בוודאי לא בכרם. אולי בקניון.)
[ליצירה]
ככל שאני חושבת יותר על הסיפור הזה, ככה אני יותר מתפעמת ממנו.
מהעדינות שבו, מצרופי המילים, מהאווירה הכללית מהכל , פשוט מהכל. אין לי מילים כמו שלך כדי לתאר עד כמה נהניתי מהסיפור. תודה.
טל, זכית למתנת אל.
[ליצירה]
ומישהו בכלל חשב על מיכל? (הקטע שנגנז, או שלא..)
מביטה בך, דוד
ורואה רק טירוף,
ערבול, סחרור, ריחוף
בלתי מתפשר בלהט הרגע.
מבעד חלוני יחף אתה
כמעט ללא עטרתך,
ללא הגיונך,
ללא המים שכנגד האש,
ללא אני.
"ומיכל, לא היו לה בנים"
רק אש,
ומים שזרמו להם הלאה,
אל מחוץ לחלון...
תגובות