האש ליחכה
את שדות האושר
לרגלינו
הרוח טיהרה
במעופה רגשות
אוהב
השמש כששקעה
סימלה את סוף
ימינו
וגשם שירד
שטף נחלי
כאב
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואני חשבתי שהכוונה היא- "אל לכם לקונן" [ליצירה]
- [ליצירה] היפ- אכן ממקום אמיתי השיר כתוב, מקווה בשבילך לאותם עוצמות של רגשות, לפעמים התחושה היא שדווקא רגש של אושר לא מעורר יצירתיות כמו כאב.... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, כל כך יפה. ותרשה לי שוב (ואני אסתכן בלהשמע תפשנית קימעה, אך לא זו הכוונה)- איזה שינוי בחודשים האחרונים, איזו התקדמות, תיחכום, עדינות, רגישות ויופי גלומים ביצירות שלך. איתך, מלווה ונהנית... איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אני נפעמת, אין לי מילים! מקסים, כ"כ נוגה ועדין. ניגון רגיש עולה מיצירה קסומה זו... אני מקווה שנסיבות כתיבתה לא היו מדי מצערות... נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] מודה לך אלדד על התגובה- בעיקר כי גרמת לי להסתכל שוב בשיר הזה, ששכחתי שנכתב ושכחתי שקיים.... איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה. הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] העלה לי חיוך של עצב... [ליצירה]
- [ליצירה] מסר- כמה זה יפה! אני נהנית לקרוא את יצירותיך לאחרונה- יש בהם, לעניות דעתי, ובלי שמץ של יהירות- קפיצת מדרגה, ליטוש והתקדמות שינוי שאין לתארו. משהו מאוד קיצוני השתנה- הכתיבה בוגרת יותר, ממוקדת יותר ויפה! הייתי משנה את השורות הראשונות כך: בשעת בין השמשות/כשראיתיך לראשונה/ציירתי דיוקנך בשחור ולבן/וכשעלתה הלבנה/זהרו פנייך באור נגוהות וכו' בל זאת רק אני וזה כנראה שאלה של סגנון... [ליצירה]
- [ליצירה] התוכן יפה, אני חושבת שהכתיבה ילדותית קצת, חרוזים קבועים ובנאליים במעט. הייתי עובדת על זה עוד. והערת הגהה קטנה- "מולדתי הוא המקום שאותו בניתי במו ידיי" -יש לכתוב "מולדתי היא המקום" שכן מילת היחס מתייחסת למולדת ולא למקום ולכן היא בלשון נקבה ולא בלשון זכר. [ליצירה]
- [ליצירה] רק רציתי לאחללכולם- שנה טובה, שנה של יצירה ברוכה, של רוגע ושלווה!!! איה :) [ליצירה]
תגובות