טוקסידו שחור
מול שמלה לבנה.
לילה ושחור
מול הלבנה.
שלו ורגוע
פניו מחייכות,
הסכין בידה,
מרמז לבאות.
עוד דקה זה עבר,
יודעת בעצמה.
החלום נגמר
האשליה התנפצה.
עכשיו דם בראשו,
וראשו בידה,
היא לנצח שלו
והוא לנצח שלה.
[ליצירה]
תודה תודה לכל המגיבים..
ככה-
ערוגה: הבחירה בזווית? לא יודעת, התחשק לי...פשוט כך, יש זווית נוספת בה צלמתי, אפרסם כנראה בהמשך...ולשאלתך השניה, שחור לבן כי זה פשוט, זה כל כך פשוט ויופה בעיני...
פוטו אלבום:
באיזשהו מקום ניסתי להגיד שכל אחד רוצה לפעמים להיכנס לאיזה מדף קטן, להתקפל ושיעזבו אותו בשקט.
תמי-
המון תודה על התגובה,שמחה שאהבת:)
[ליצירה]
לא מצאתי מילים פשוטות מספיק אבל חזקות מספיק להגיד בדיוק מה זה עשה לי לקרוא את הקטע הזה.
אבל דע לך שאהבתי והתכווצתי בכסא וחיבקתי את שתי הברכיים.
[ליצירה]
אהעבתי, אני מסכימה בהחלט.
הכתיבה טובה אבל יש כאן המון רעיונות בתוך טקסט קצר. לדעתי אפשר לפתח את הנקודות קצת או לדלל במספרן.
בסך הכל, אחלה של מונולוג.
[ליצירה]
אני לא מסכימה עם התגובות מעלי...
גם אם המטרה היא לא שיפור העולם,אז מה? כל השירים מטרתם לשפר את הסביבה והחברה בה אנו חיים?
מותר לאדם להביע את דעתו,רגשותיו ומחשבותיו. הכתיבה היא דרך נפלאה לעשות כן.
ועכשיו לגבי היצירה-
אהבתי למעט שני דברים קטנים:
1. חוסר הגיון בבית השני (אבל ממש קצת) איך אפשר לשאוף לכל כך הרבה ולקוות לפחות?
2. הסיום לא כל כך התחבר לי...מרגיש קצת כאילו נגמר לך מה להגיד פשוט.
בסך הכל,נהניתי מאוד לקרוא.
[ליצירה]
אהבתי מאוד...
וגם אם זה זמני, וגם אם זה רק רגע או אפילו אשליה- צריך גם את הרגעים, השניות וההזיות האלה לפעמים כדי לחיות בעולם שאנחנו חיים בו.
[ליצירה]
תגובות