[ליצירה]
מדהים!
כמה רוך, כמה עדינות יש כאן! זה ממש שיר רוחני -
כשאדם נותן את עצמו לשאת את כאב השני ביחד איתו, זה פותח פתח לריפוי עדין, איחוי, ולבסוף גם להתמרה רוחנית, כשמ"את שתינו עוטפת תפילה אחת", מגיעים לשמיים עצמם שנפרשים כמו חופה, ול"וכבר שתי ידיים/חובקות עולם".
מקסים!
[ליצירה]
הדס,
למה אנחנו נותנים למספרים לכמת *אותנו*? ל-16 אין שום משמעות. למעשה, אנחנו חסרי גיל. אנחנו נשמות. מספר השנים שעשינו בעולם בזה כ"כ לא מהותי למה שאנחנו...
אי אפשר לאחר לחיות.
ועוד: אפשר באמת להיות זקנה בת 16 (אני זוכרת שבזמנו הגדרתי את עצמי זקנה בת 19).
ואפשר גם להיות צעירונת בת 80 (אני מכירה אחת כזאת בבית-חב"ד אצלנו). באמת!
[ליצירה]
זה חמוד. ציפיתי לאיזשהו סיום דרמטי ועצוב, כמו שהאבא כבר לא בחיים או לא במצב מתפקד או משהו בסגנון, כי החזרות המרובות על "אבא אבא אבא" כאילו הזמינו את זה, ובסוף זה לא היה. השארצ את זה כקטע תמים ומתוק חף ממניפולציות. יפה. רק הערה קטנה: לילד בן 4 אין עדיין את התובנות ש"מחר אמא תבוא בלי עוגה", והוא בכלל לא חושב על "מחרותיים"