[ליצירה]
לרן- זה באמת כתב אשמה כנגד הגברים. אני מניח שעדי יודעת שלא כולם כאלה, אבל כשהיא באה למחות על תופעה, יש אפקט אמנותי חזק בהקצנה. את הצד השני היא מצפה ורוצה שכל קורא ימצא אצלו, בעקבות הקריאה, אני מניח. (מקווה שמותר לי לדבר בשמך, עדי).
[ליצירה]
הי, אני לא הבנתי את הפסקאות האחרונות בתור 'הוכחה' למשהו, לכן אהבתי את הסיפור, בגלל הגישה הלא אפולוגטית שבו. הוא מתאר הרגשות ולבטים שנשמעים אמיתיים מאד, ומסרב לקחת צד, בגלל שהלבטים הם אמיתיים. הוא באמת מרגיש שיש צביעות בעולם הדתי, אבל גם העולם החילוני לא חף ממנה. עובדה שהסיפור מסתיים בפאב, ולא בישיבה. מובן שהזדהיתי עם הפסקה האחרונה, אבל לדעתי לא רק בה טמונה עוצמתו של הסיפור.
תגובות