מתנגן
טון נוגה
מתנגן
לקול פכפוך המים.
שמש אדומה
שוקעת
דומם
אי שם ממרחק
דוגית שטה
מותירה קויה.
מים
משתלבים
שמיים
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיר אחר ועדין יפה ונוגה.אם כי אי הייתי מתקנת את: "שמש עזה שוקעת דומם " לו בידי הייתה הבחירה היתי מסירה את המילה "עזה" המביעה כח.וכותבת: שמש אדומה שוקעת דומם. [ליצירה]
- [ליצירה] ציורי ויפה. הטבע מלא בציורים משלו. ואנחנו בני תמותה עלובים מנסים "לעבור בעיפרון על מה שאלוהים כתב בעת..." (אינשטיין). [ליצירה]
- [ליצירה] ללאה- תודה על הנקודה. זה ממש נכון ומתאים :-) מיבלאש- תודה על הציטוט המדהים [ליצירה]
- [ליצירה] דוד "לשכתב היסטוריה?" או שזו אמירה צינית או שטעית בהבנת הנקרא [ליצירה]
- [ליצירה] --- כי האהבה עיוורת ולא מבחינה בין הבדלים שציינת בתחילת הקטע :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים חג ההדר עם ניחוח תפוזי של פעם. אני שמעתי על מצעד שונה לחלוטין ברחובות -כשמכבי שעריים הפסידה, אז כל האוהדים (ובראשם מוטי רמקול) חסמו את הרחוב הראשי עד שהמשטרה עצרה אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] ציור מן המציאות ציור מן הדימיון הדימיון עולה כענן דמותה מתוך האין שמול העין הצופיה אל עיני הרוח והנוף שבנתיבך [ליצירה]
- [ליצירה] מבט אחורה ועמו ההבנה. יש רטרוספקטיבה אז יש אותי בשבילך. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. אבל אני בטוח שאם האבא או האמא היו מגלים מה שעושה הבת הם היו מתרעמים. מפני שהחברה החרדית היא חברה ערכית ומקדשת את הערכים הרוחניים לפני הערכים הפיזיים [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים מסרים קשים בשפה כה יפה [ליצירה]
- [ליצירה] פנים חם לעומת חוץ קר- סיפור חיינו בחורף :-) שה= שעה (אל תשכח ...) :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לציין כי מר ירושלמי מביע דעות התומכות בתורת עולם קומוניסטית שהעלתה על נס שימוש באנשים ובחיילים כבשר תותחים למען המהפכה [ליצירה]
תגובות