[ליצירה]
דימוי מעניין, אבל לדעתי אולי קצת יהיר (במיוחד ה"לשאת את כתרי בגאוה/ להרגיש גדולה ותפארת (ונצח)" (ומה עםהוד יסוד ומלכות?)
אבל בסה"כ מענין ועשוי טוב
[ליצירה]
ממש לא מדובר כאן על קריאה בתורה במובן הפלכי של העניין. הקריאה בתורה באה להעביר משהו שנובע מתוך הצורה הפלכית להסתכלות על עניין הקריאה בתורה. זה רק כלי, לא הנושא.
ולכן, הניתוחים לא קולעים...
תנחשו שוב...
[ליצירה]
למה את מחפשת בטחון חיצוני למי שאת? חפשי את הבטחון בעצמך. יש לך קול משלך והוא ישפיע לא כשהוא יקבל פידבק חיובי מהחברה, הוא ישפיע כשיהיה לו צבע אמיתי משלו, צבע שיש רק לך.
שם לא יהיה צורך ב"אמן" של כולם, שם את תאמרי להם על מה לומר את ה "אמן" ומה הנכון והטוב ביותר לעשות. שם לא יהיה לך הרצון באותן נשקות של אישור, הן יבואו מעצמן...
בכולופן, שיר מקסים
ולמקרה שהתיימרתי, - "אופס!".
[ליצירה]
למאיר פרידמן
דבר המשוררת שכרגע ראתה את התגובה...
הרבה יש בתגובה של כנפי שחר ולא רק.
העולם שלנו מנוסח באופן אפוריסטי שכזה. כל דבר הוא ביטוי, או כלל, או דימוי או שיבוש של אחד מהנ"ל. כשאומרים לא לחצות את הכביש אז מתכוונים לא לחצות את הכביש. כשאני אומרת 'אין לחצות...' אני בעצם אומרת שישנה סתירה פנימית בתוך הכלל הזה. אין (בניקוד צירה) זה משהו שאסור לעשותו, אסור להפריח פעולה חדשה לחלל, כך שפעולה זו תהיה פוטנציאל בלבד ולא מימוש. האין (בניקוד פתח), על פי תפיסתי הוא כמו האין בניקוד צירה. אם כל כך מפחדים ממה שאין, למה לא ללכת לשם. אם הוא לא נמצא אז גם אי אפשר להיפגע ממנו והוא לא משתלט, הוא לא מסוגל לממש פוטנציאל כי הוא כלום.
הטענה שלי היא שגם באין (בפתח) קיים יש. היש הזה מוסתר מאיתנו ע"י החברה, הקולקטיב המסויים שאני חיים בתוכו ואשר מפחד שמא אינדבדואל מתוכו יגלה את היש שבאין (בפתח).
כל חברה והיש והאין שלה. ולכן, פעמים רבות, שאלות המופנות מכוון היש אל כוון האין (בפתח), נותרות באוויר, ממלאות חלל מסויים, אך נותרות ללא תשובה ממשית.
התחושה הזו של להישאר עם שאלה שאתה שואל באוויר, ללא שום תשובה ממשית מלבד פחדים, איומים או תשובה מתחמקות, זו תחושה שגורמת לך להרגיש כאילו אתה בעצמך שום דבר ואתה לא קיים באמת, אתה סתם.
וזהו הסברי המנוסח בסרבול רב ובאורך מחפיר.
מקווה שעזרתי...
[ליצירה]
מעניין. נראה לי שהבנתי.
החידלון. כמו ה"לא-כלום" שכילה את פנטזיה. זה מפחיד. כאילו אנחנו צריכים להאחז ב"יש" הזה כי אנחנו מפחדים מהאין, מהלא-להיות, מחידלון. אבל נמשכים אליו באותה מידה, אולי בגלל הפחד. - הוא הרי נמצא ב"טבורו של היש". אי אפשר לברוח...
[ליצירה]
האדם הזה, שהוא לא אחי מבחינה ביולוגית,
פשוט נטש אותי.
כמו שיש תינוקות נטושים, אז אני אחות-לא-ביולוגית נטושה.
תודה על המחמאה. מזל שיש צרות בחיים, אחרת, על מה היה מהווה לי השראה לכתיבה אמיתית, כואבת וחושפנית כל כך...
[ליצירה]
חוץ מזה שהשיר טוב, אני מלאת קנאה על הביקור של אלטון ג'ון ועל כך שהוא נסה להלחין את השיר... (בהנחה שמה שכתבת נכון... ואם לא אז ניחא, עשיתי שטות מעצמי...).
[ליצירה]
לומשנה גמלו - לעניות דעתי מה שטוב באתר הזה הוא שאין עריכה תוכנית על פי קריטריונים של 'איכות' - חוץ מתוכן שהובהר מראש שלא נכנס לאתר.
כלומר: אף אחד כאן לא מתיימר להיקרא מבקר אומנות מדופלם, לא בשירה, סיפורת, צילום, ציור וכו'. ולכן כל העלאת יצירה כאן היא ממש בי"ס לאומנות!!! דווקא שאנשים באים בביקורת בונה אובייקטיבית מכל פוזה אקדמית של כותב בעיתון סופשבוע, אז לומדים מההערות שלא נאמרות בהתנשאות ולדעתי, כך לומדים הרבה יותר טוב, כשזה בא מתוך רצון לעזור, לשתף, להעיר לשם העזרה ולא לשם ההערה.
(גם נורא בא לי לדבר על פוסטמודרניזם , אבל נראה לי שזה קצת שחוק וידוע מראש, אז תנהלו את הדיון הידוע גם מבלי שאני אכתוב את פרטיו המלאים והנדושים כל כך בזמן האחרון).
ועוד משהו, אני מציעה שאם חשוב ל-לא משנה גמלו עריכה באתר, שיציע קריטריונים איפיוניים ברורים ל'איכות' בכל קטגוריה שנמצאת באתר. בהצלחה ילד...
(אני מקווה שלא תצליח...)
[ליצירה]
ומישהו בכלל חשב על מיכל? (הקטע שנגנז, או שלא..)
מביטה בך, דוד
ורואה רק טירוף,
ערבול, סחרור, ריחוף
בלתי מתפשר בלהט הרגע.
מבעד חלוני יחף אתה
כמעט ללא עטרתך,
ללא הגיונך,
ללא המים שכנגד האש,
ללא אני.
"ומיכל, לא היו לה בנים"
רק אש,
ומים שזרמו להם הלאה,
אל מחוץ לחלון...