לו ידעתי,
לקרב אותנו שוב
להזין את ניצוץ נשמתי ברוח הלב
להגביה שלהבת, ולהתיך השברים שליבי
לתפילה זוהרת.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת תודה לכולכם. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה קיבלתי כזה פירגון על יצירה, וזה ממש ממריץ ומחזק. היה חשוב לי רק להעיר - אין כאן תחכומים, אני לא מתחכם כשאני כותב שיר, בשביל זה יש מאמרים. שיר הוא בשביל הלב. אפשר להיעזר בשכל לפעמים בשביל לנתח ולהקל על העיכול, אבל היעד הוא הלב, בסופו של דבר. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אתה? כותב כאן? באמת לא ידעתי. יפה, יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... השבת קיימת, השבת קדושה, אבל קשה לומר שהחוי'ה הזו נגרמת ממנה. כי שבת זה היום, זה הדבר כשלעצמו, זה משהו שאי אפשר באמת לגעת, ולא יכול להיות שאת זה אנחנו מרגישים. נתנו לנו בגדים, ושולחן, ותפילה ואוכל, כדי שנביא את היום הזה לידי ביטוי בחיינו, כדי שהקדושה הזו תורגש ולא תישאר בתיאוריה. אבל החוי'ה הזו לא תיוצר סתם ככה, אם נרצה. כי אנחנו לא יודעים לבקש את זה, אנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל. בגלל זה הקישור לתשובה לא בדיוק עובד אצלי, כי התשובה תלוי'ה ברצון הפשוט. כדי ליצור חוי'ה צריך לעבוד יותר קשה. זהו. [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים גם הוא מחכה לך שכבר תבואי ותביני מעבר לכל המסכות ותחבקי הכי חזק בלי שום תנאים וכדאי להיזהר, כי אפשר כל החיים לשבת ולחכות... ___ [ליצירה]
- [ליצירה] אה, רק עכשיו ראיתי שהגבתם לפני... הצחקתני מנומש... גם את מתקרבת, בדרכך המיוחדת... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו יפה. וברוכה הבאה. המשיכי כך. סגנון יפה, אולי קצת נתקע לפעמים אבל סה"כ גם זורם. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מכיר את נוער הגבעות, אבל כתבת יפה מאוד. בשלב מסויים רציתי להחזיר מכתב ליונתן, ואז נזכרתי שהוא לא אמיתִּי. הצגת שני קצוות, אני רואה אמת בשתיהן, אבל בעיקר באמצע. אם זו זעקה כנגד הזילזול בנוער הגבעות אז זה דבר אחד, אבל אם ניסית להציג מה שאמיתִּי זה כבר דבר אחר לחלוטין. דווקא יש המון אש בישיבות כמו שבי חברון, הר המור וכו', הבעי' היא לא באש, אלא בדברים אחרים שקצר מקום התגובה, או לפחות זו שתקרא, מלפרט. לסיכום, כיצירה - אהבתי מאוד(את באמת רק בת 14?) כמשנה אידאולוגית - פחות, הרבה פחות. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם על התגובות. זה ממריץ אותי להמשיך ולכתוב, לצרוב בנייר עוד ממה שרוצה לצאת בי החוצה. ונטע, אני חושב שאת יכולה להבין, לא את השיר עצמו (זו אינה המטרה בעיני, לפחות לא שלי כשאני קורא) אלא אולי קצת יותר אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] סתם ריפרפתי ביצירותיך... לא כל כך כיף לגלות שאתה לא מוכן בכזו דרך. אבל בצבא פשוט אין לי זמן, אני לא יודע איך. צבט לי את הלב, כי החיים שוחקים אותנו כל כך, וזה כל כך ביזבוז, כל כך חבל. כואב לי עכשיו. ממש כואב. [ליצירה]
