[ליצירה]
מקסים
מקסים,
מעביר טוב את תחושת הצפיה ומיד לאחריה- השינוי.
לא אהבתי שהשפה מליצית מדי, מעט מרוחקת. זה נותן תחושה משתדלת מדי, לא אמיתית.
עם זאת- הרגש בהחלט משכנע באמיתיותו.
זה שיר אירוסין?
(ה"מזל טוב" עומד על קצה הלשון. לשחרר אותו?)
[ליצירה]
היום, רק היום
לחיות את הרגע במילואו, מתוך אומץ, בלי פחד ובשקט פנימי, ככה להצמיח את השפע מתוך אופטימיות ואהבה.
נעם, זה רגיש מאד, ונגע בי ביותר. תודה.
כּנרת
[ליצירה]
תודה לך מתקרבת.
על ההערה.
קצת חבל שהיא לא באה קודם.
בכל מקרה, אין לי ממש סגנון, לפחות לא מודע, ואני כותב איך שאני כותב. גם אין לי ממש רקע בשירה וכאלה.
אולי באמת כדאי לקרוא משהו.
בע"ה.
[ליצירה]
אני לא אוהב לרדוף אחרי רגשות,
זה נראה לי מיותר.
אתה אף פעם לא תמצא אם תחפש *שמחה*.
זו התרכזות בדבר שלית לו מרמיה שלום, והוא רק הארה עליונה מהדבר העליון, אותו יש לחפש.
זה מה שאני חושב.
[ליצירה]
זה יפה.
אבל הרבה יותר מזה זה אמיתי.
ואין לי מושג באמת מאיפה יונתן שבסיפור לקח את הכוח,
אבל אני יודע שאם הוא ימשיך לברוח, יהיו לו צלקות לכל
החיים, שיחייבו אותו או להמשיך לברוח כל חייו, או להתמודד ממקום שהבריחה הרבה יותר טבועה בנפשו.
אם אני מעביר את זה לרובד של מציאות,
בפני יונתן עומדת דרך ארוכה, שלא ברור מה יקרה בה.
בחיים לפחות, זה לא שפתאום איזה מישהו כזה עושה פעולה חד פעמית ופורץ את כל החומות. זו עבודה של שנים.
[ליצירה]
לא מכיר את נוער הגבעות, אבל
כתבת יפה מאוד.
בשלב מסויים רציתי להחזיר מכתב ליונתן,
ואז נזכרתי שהוא לא אמיתִּי.
הצגת שני קצוות, אני רואה אמת בשתיהן, אבל בעיקר באמצע. אם זו זעקה כנגד הזילזול בנוער הגבעות אז זה דבר אחד, אבל אם ניסית להציג מה שאמיתִּי זה כבר דבר אחר לחלוטין.
דווקא יש המון אש בישיבות כמו שבי חברון, הר המור וכו', הבעי' היא לא באש, אלא בדברים אחרים שקצר מקום התגובה, או לפחות זו שתקרא, מלפרט.
לסיכום,
כיצירה - אהבתי מאוד(את באמת רק בת 14?)
כמשנה אידאולוגית - פחות, הרבה פחות.
[ליצירה]
לא ראיתי עד כה,
יפה מאוד.
יש לי הרגשה שאת ההשראה שלך את שואבת מכותב\כותבת מסוים, זה נכון?
כי כאילו יש לך סגנון כזה מוכן מאיפשהו, את רק צריכה להביא אותו לידי ביטוי.