שיר של לאה גולדברג, שנתקלתי בו עכשיו, בשיטוטיי בספר שיריה.. כמה הרבה אפשר להגיד בכל כך מעט..
אין לך זכות חנינה בעולם.
הכל הוכרע.
חלומותייך טובעים בים
ואת אומרת שירה.
[ליצירה]
...
עדי,
אני מכירה את ההרגשה של לחכות שמישהו יבוא ויאסוף אותי,
אבל לא תמיד זה קורה, ולא תמיד מתי שאנחנו צריכים. לפעמים צריך פשוט לקום ולאסוף את עצמנו, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילנו...
שנה טובה ומתוקה שתהיה,
כתיבה וחתימה טובה.
[ליצירה]
...
גם אהבתי (למרות שאני לא משוכנעת שהמסר בסוף היה הכרחי... [עזבי, אני מושפעת מהסמינריון, טחנו לנו את המוח עם שאגות "אל תגידו את המסר א-ף פ-ע-ם!!! זה מיותרררררררר!"]).
וגם רציתי להגיד, שתסתכלו כמה יצירות יש באתר כרגע.
מגניביישן.
תגובות