[ליצירה]
תיאור של הלך רוחו של המשורר
בסיטואציה מסויימת
אמנם בכוונה לשתף את הקורא
אבל התיאור הספציפי הזה עושה בדיוק ההיפך
ומפריד את הקורא והמשורר
משום שזה לא עולם פנימי שאת מתארת
לא העברת את המערכת שהיא מרקם העולם שלך
אלא הבאת איזו תופעה מסוימת שאני כביכול אמור להבין אותה כשאין לי כלי ואין לי מערכת להבין אותה אלא את הכלים והמערכת או תפיסת העולם שלי
ככה שבסוף אני נשאר אני ואת נשארת את ואת נראית ואני רואה ואין חיבור
[ליצירה]
אוי ואבוי לנו ולנשמותינו
אם אני מסתכל על הדברים רחוק אני רואה פשע גדול וצביעות גדולה יותר
סך הכל מה כתוב במאמר
כל אדם - כביכול - הוא אגואיסט
כל אדם - כביכול - מחפש להיות מאושר
לא מצליח לו
אם רק תקבל את הקבלה כמשהו שיש לו הגיון שהוא לא הגיוני לנו אז תוכל להיות מאושר באמת.
כל מה שהבאת כאן הוא עיוות גמור של אנשי אמונה יהודים דתיים.
אתה עושה את האדם תכלית ומרכז הבריאה
ממש כמו שהנוצרים עושים את האדם תכלית ומרכז הבריאה ולכן האלוקים שלהם - ישו - מקריב את עצמו בשביל האדם.
לעומת זאת אברהם מקריב את בנו בשביל ה'.
ואלו שני גישות שונות לחלוטין
האחת אומרת האדם הוא התכלית
והשניה שה' הוא התכלית
מי צודק - אף אחד
כי לומר שמישהו צודק זה בעצם לומר שההגיון הוא התכלית או שהשכל הוא תכלית ואני לא פילוסוף
אני אישית הכרעתי
ה' הוא האלוקים.
אבל אל תשתמש במסיכת הדת היהודית להעביר רעיון שהוא מנוגד לה בתכלית.
אתה מקדש את האדם עושה אותו ה'
ואת ה' אתה הופך לכלי לספק את האדם וזה אתה
אבל אל תשתמש במוטיבים מהדת בשביל לתת לגיטימציה לדברים שלך
וחוץ מזה עצם זה שאתה מחפש לגיטמציה לדברים שלך מראה על חסר
אדם מאמין לא מחפש לגיטמציה בשביל לעשות אלא הוא קודם כל עושה.
הרבה אנשים עושים מהקבלה משהו שהיא לא בשביל הצרכים האישיים שלהם וזה חבל
[ליצירה]
דעי כי משורר המשורר האמיתי הוא הנביא אשר בשיריו כל מילה היא מוכרחת אם מצד העניין ואם מצד השיר.
ולזה עלינו לשאוף אני לא ראיתי שבמילים שלך המאמצת להביא את זה ויש הבדל בין להביא רעיון גדול בכתב ויכול להיות שהנושא שלך הוא מצויין מקורי מעניין מפתיע וכולי
אבל מילים ששואפות לשלמות הן שעושות את הרעיון ואפילו את לכ העולם כולו לשיר.