[ליצירה]
יש טעם לחיים. להתמודד עם זה. לעמוד בזרם המים ולדעת שלא נשטפת בזרם. להאמין שאתה מיוחד, שמי הביוב הקולחים לא יוכלו לך. ואז, לצאת אל גדת הנהר ולהקים לך "במדבר מלון אורחים" ולארח בו את כל חבריך שגם הם לא נשטפו בזרם. אני אהיה שם אתך.
[ליצירה]
פואמה שלמה של שטף אופטימיות אישית בנהר של פסימיות.
תשתדל להמשיך לצעוד באור שמלווה אותך, כסגולה לחיים ארוכים ושלמים. :)
הערת סגנון:
יותר מדיי שורות מתחילות בוו החיבור. דוגמא:
"ואנחנו המשכנו ללכת
לאן שרק אנחנו ידענו
והם רצו שנישאר כאן
והאור שטף את הרחוב
והמשיך משם אל הטיילת...."
לטעמי, הרצף של התרחיש בלי וו החיבור חזק ומשמעותי יותר. חוץ מזה: "יש לך את זה" תמשיך ככה.
[ליצירה]
קראתי את תגובותיכם וכדאי שאומר מספר מילים, אולי זה יבהיר.
זהו שיר. לא מאמר, לא נאום, ולא חוות דעה פוליטית כלשהי. עצם הצורך להסביר מצביע על כך שיש פנים לכאן ולכאן. המדובר בהבט על דמויות, בפרספקטיבה היסטורית תמיד יהיו חלוקי דעות לגבי תפקידו של כל מנהיג. בשיר הזה אין הדגשה על היתרון של אחד מהם וכל קורא יכול למצוא בדברים שנאמרו בשיר את מה שתואם את השקפתו. בתולדות העמים תמיד היו כיבושים ותמיד היו מנהיגים עם חזון ומנהיגים פרגמטיים ותמיד היו זרמים פליטיים ששפטו צד זה או אחר. אפשר בשירה לתת ביטוי לדברים אלה בלי לגלוש לפוליטיקה. אני מקווה שזה מסביר יותר.
[ליצירה]
ישי, סלח על הבוטות שלי, אבל אני רוצה להוסיף עוד בית לשיר כדי שיהיה מאוזן:
"פעם כשהיה לנו הצידוק לגרש ערבי מביתו ולהתיישב במקומו היתה לנו מספיק שחצנות".
נכון שהם גרמו זאת לעצמם אבל הם קיימים ולא נוכל להתעלם מהם אפילו אם הם צריכים להתחלק איתנו ב-:ארץ המובטחת".
אינני אוהב נוסטלגיה, כי היא לוקחת אל אותי למחוזות שרצוי לשכוח, הייתי שם עוד לפני שהדור הקודם לך היה. אני רוצה להתחיל דף חדש.
[ליצירה]
תשובה (רצינית)
הפיגור בתגובות נובע מהפיגור בפרסום היצירות. קשה להגיב על 60 יצירות שמשוחררות לפירסום ברצף אחד, אחת לשבוע. אנא הפנה את תשומת לב המערכת לעובדה זו. אלישע
[ליצירה]
לאסף שלום,
תודה רבה עלתגובתך המפורטת, והניתוח המעמיק של שיר קצר, שכנראה מכיל השראה. אשמח לקבל את תגובותיך בעתיד (גם בקורת, הערות והצעות לתיקונים) :)
ציף-ציף
[ליצירה]
מחמאה והערה
הרעיון של השיר מוצא-כן בעיניי. לאמיתו של דבר זה סדר הדברים שבו אני כותב את יצירותיי (הקצרות בדרך כלל).
הערה לגבי החרוזים בעברית: בדברי חז"ל נאמר: "לא תחרוש בשור וחמור" כי החמור המסכן לא יעמוד במסע הזה. משוררי המאה העשרים לקחו את האימרה הזאת וכתבו: "לא תחרוז בשור וחמור", לאמור חרוז חייב להיות בהברה מלאה. לדוגמה: "סיפור" ו- "כיפור" הם חרוז. עוד דוגמה: "ילדים" ו-"ורדים" הם חרוז. לעומת זאת: "ילדים" ו-"הורים" אינם חרוז. הבעיה שרבים חושבים שכל שמות העצם ברבים מתחרזים. כי הם נגמרים ב-"ים" אבל זו אינה הברה מתחרזת כי החיריק הוא מתחת לאות הקודמת ורק שלוש האותיות ביחד עם החיריק יוצרים הברה. יש עוד הרבה כללים לחריזה אבל זה בפעם אחרת. בינתיים אני מקווה שלא בילבלתיך וסיבכתיך. אשמח אם תגיב לתגובתי זו.
תודה על תשומת הלב ציף-ציף מעל הרציף (זה חרוז).....
[ליצירה]
בין אם הוא איש ובין הוא חלום, לא כדאי לאבד את היכולת לאהוב. היכולת לאהוב חשובה בעיקר אם חלומך ייתגשם, ואז תגלי שהחלום הוא חלום, והאיש הוא איש כשלעצמו. תגלי בו דברים שלא חלמת עליהם (לטובה ולרעה), ותלמדי שהאהבה היא לאנשים ולא לחלומות, וצריך לאהוב את האיש בשלמותו.
(קראתי באחד מחוקי מרפי: "לביבות בחלום הם חלום, לא לביבות").