ויש חסיד מתנגד לכל מה
שכח בו
והים בא אליו
והיד מתכווצת משלח גליו ועכשיו היא
נושפת
והחסיד איתן ישוב במרומיו
השצף קצף מגלה פניו
בתווים בהירים
גם כמה קמטים
קמטי רצון
שלא דוהים.
חשתי כאן יציבות מול הסערה
בין מה שמבטאת חסידות לבין מה שמבטא זרם המתנגדים, כמטאפורה
לכל מה שָׁכַח בו
או שֶׁכֹח בו?
קמטים רב-משמעיים: קפלי הים, כמו גם קמטי הבעה...
קמטים בדרך החיים...
וזה על קצה המזלג...
כתיבה טובה ומעניינת
גמר חתימה טובה לך
[ליצירה]
חשתי כאן יציבות מול הסערה
בין מה שמבטאת חסידות לבין מה שמבטא זרם המתנגדים, כמטאפורה
לכל מה שָׁכַח בו
או שֶׁכֹח בו?
קמטים רב-משמעיים: קפלי הים, כמו גם קמטי הבעה...
קמטים בדרך החיים...
וזה על קצה המזלג...
כתיבה טובה ומעניינת
גמר חתימה טובה לך
[ליצירה]
העדפתי גירסא קצת שונה.
אבל הנה הגירסא המקורית שעליה הגיבו כל אלה שמעליי. (תודה על התגובות...)
אדלג את המרחק
עד אליך
אליך לשלוח יד
אתה
הקורא,
יושב בבית, במסעדה
פניך למסך, בצד שולחן כתיבה
אחמיר מבטי
אומר בקול המון טון
ובאצבע מתלווה
לך לך לְסֶפֶר מארץ מולדתך
שב, תלמד תורה
*
זו שירה
[ליצירה]
לפחות אפשר לקוות שיהיה שיר סקוטלנד, קיץ, 2005
בו תכה בך שוב השכחה.
הצלחתי להתבלבל לרגע, בשורות "נתתי לשקט שבו לצעוק על הרעש שבי לשתוק!" אך הם תפסו אותי.
על זה נאמר: אשרי אדם שוכח תמיד. הלוואי.
[ליצירה]
אחת, זה יפה.
הקטע ארוך מספיק על מנת ש'יהיה' מה לקרוא ולא רק למסור לנו בקיצור את הפואנטה (כמו שלפעמים אני עושה לבדיחות ולא מבין למה אנשים לא צוחקים)
את עושה את זה טוב כל כך.
תגובות