דלי אני, יוצא
את עצמי אל חדר מרחב
בתנועת אשה
שוטפת רצפה פוזמת שיר
אני חומר נוזלי במעגלי אינסלטצית מרפסת
מקיא לבי לבי, עיניי לרחוב
כמו חולה, סדין, קירות.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] * אהבתי את שורות הסיום. כתוב יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. נהניתי לקרוא. בכלל, כיף לקרוא את מה שאתה כותב. [ליצירה]
- [ליצירה] שיא הייאוש [ליצירה]
- [ליצירה] בשל חוסר שימת לב, התמונה אכן הוצגה הפוך. כעת הכל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] / הסה עצמו וכל מה שהוא כתב לא כל כך קשורים לשיר. ניתן להתייחס לזה כאל סתם שם. וחוצמזה ספריו לא נמצאים תחת ידי וכו'. [ליצירה]
- [ליצירה] מה שיותר מעניין זה ההקשר האחד שתחתיו נמצאים שתי הפעולות האלה. איך אותו זכרון גורם גם להקאה -פעולה המסמנת את סירובו של הגוף לקבל חומר מסוים לתוכו - וגם לבכי פעולה בה הגוף עולה על גדותיו ומראה לעיני כל את הרגשות הכמוסים. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אוהב איך שאת כותבת. למרות שהמילה קרום נמצאת אצלי שלב אחד לפני אותה קבוצת מלים שאני לא נהנה לעשות בהם שימוש (ובקבוצה הזו כלולים למשל אדוות, עלווה, וקיסוס) [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה זה יפהפה צריך להקשיב יותר לסיפורי משפחה... [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
תגובות