יונה לבנה וצחורה
הופכת לנץ טורף,
נעה ליד המחוג הדק
המפריד
בין שעה שתים עשרה
לשעה אחת.
עוברת הקטבים
בין הקור לחום
בין אור לחושך
בין אורו של נר
המבדיל
בין קודש לחול
בחיים
בין ליברליזם נאור
לחשיכה רודנית
מבדיל
אך פרומיל אחד
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
לחישתה בבית הראשון -תוכל להאזין לה
קולה ומכחולה בבית השני
ברכתה בבית השלישי
קולה שנדם -סיום פסימי למדי בבית האחרון.
האם ניצלנו את הברכה, האם ידענו לשמר את הטעם?
זו מהותו של השיר
[ליצירה]
---
תפיגו כבר אדי השנאה העצמית
אל תתנו לסם המזוכיזם להמית,
היו מפוכחים ולא סהרוריים
אל תרחמו על אכזריים.
שאפו לשלום אך גם לביטחון
אך עשו זאת מתוך פיכחון,
אנחנו לא כובשים מהים
אנחנו ארץ,תורה ועם,
לעד נחיה, סיפורנו לא תם.
תגובות