יונה לבנה וצחורה
הופכת לנץ טורף,
נעה ליד המחוג הדק
המפריד
בין שעה שתים עשרה
לשעה אחת.
עוברת הקטבים
בין הקור לחום
בין אור לחושך
בין אורו של נר
המבדיל
בין קודש לחול
בחיים
בין ליברליזם נאור
לחשיכה רודנית
מבדיל
אך פרומיל אחד
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
כל הכבוד
מאמר משובח כמו תמיד, ניכר כי הנך משקיע בו רבות ועל כך תבוא עליך הברכה:
בוא ולא נלך רחוק, והנה שכנינו הפלסטינים זוכים לשיעורי גידול אוכלוסיה מן הגבוהים בעולם:
בתקופת מלחמת העולם הראשונה היוותה האוכלוסיה הערבית פלסטינית בעבר הירדן ובארץ ישראל כחצי מיליון נפש, אני מסיק מכך, בערך, שהאוכלוסיה כאן מנתה כ300,000 נפש.
בשנת 1948 כמיליון וחצי.
בשנת 1967 כשלשה מיליון (הפליטים ברחבי ערב,תושבי יש"ע, תושבי מדינת ישראל)
בשנת 2003(כיום) הם מונים בערך כששה שבעה מיליון.
"ויפרו וירבו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם"
[ליצירה]
מעניין
מפגש בין דור צעיר ו"פשוע" (סתאאם...) לבין הדור המבוגר, השמרן והאדוק.
צד אחד חוזר ממועדון ריקודים לאחר בילוי אל הדירה ואל השינה.
צד שני מתחיל את יומו, פוסע מהדירה אל בית התפילה.
קצר ומעניין
[ליצירה]
אהבתי את הציוריות הניבטת מן השיר, את האוקסימרונים של מים ואש,זכות ועזות. את המטאפורות ואת הבית הלפני אחרון ואחרון שממש ריגשו אותי
תודה
[ליצירה]
תגובות