[ליצירה]
עדי, את
יכולה להבין כרצונך.
אני כתבתי את זה במחשבה על מישהו שבחר מביתו ומנסה להסתדר. אולי עמדה לי בראש תמר ממישהו לרוץ איתו.
הראל,
מוטו אובריגדו.
[ליצירה]
---
ואני שמעתי על מישהי שהיתה בפולין והמשלחת שלה קבעה עם קבוצה מישיבה תיכונית בבית-כנסת, שלא הגיעה, ולכן רבני הקבוצה התפללו בעצימת עיניים בקידמת בית-הכנסת.
וזה שאמרת שיש דעות, משמע שיש גם דעות שמותר.
לי אין מושג בעניין, פשוט אם התפללנו כך כשהיו ארבעה רבנים במשלחת, כנראה שלדעתם זה אפשרי.
[ליצירה]
---
זה לא עניין של האשמות. אתה פשוט הבאת אותם כטיעון, ואני אמרתי שאם נקודת המוצא היא כשלנו, תומכי ישיבת כל היהודים בארץ-ישראל, אז הם היו לא בסדר.
בכל מקרה, בהקשר לקטע --->
אתה מממש, חי, חווה, את היהדות שלך בצורה יותר שלמה בארץ ישראל, ועוד יותר כשיש בה מדינה יהודית, ברוך ה'.
[ליצירה]
אני כל-כך אוהב את זה
אלו אותם אנשים שצועדים יד ביד ומטיילים בחוץ,
אותם אנשים שאוהבים גם בגיל הזה,
באהבה שאין לה גבולות, אהבה שקופה.
אני חוזר ליצירה הזאת כל פעם, כי היא מדהימה.
[ליצירה]
---
כלומר,
כל החיזיון שמופיע לאורך השיר מתרחש כשהעיניים העצומות, כשלא רואים את המציאות הגלויה.
והצעקה העצומה מחזירה למציאות, אולי מנתקת.
יש בה סיום טוב, או שבירה?
תגובות