אקחך אל חדרי נשמתי
ובכנפיי אותך אביא,
מתמונת דיוקני אצא
כמו תחיית נביא
כי אותך אני רוצה
על כרכרת דלעת
נטוס מעל רכסים
ועגורי נדוד נאים
לנו כעדים וטייסים
השמש לנו תזרח בנתיבה
והיא כאש האהבה המלהטת
ללהט בנו להט אהבה
את חותמה בנו חורטת
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הוי הוי
נשיר את הבסטליה
זו ממש אידיליה
כולם יחגגו עם שפניה
מכאן ועד אוקראינה
וירושלמי יגיד: זה טעים
על בגט עם רגלי צפרדעים.
(מקווה שהסוכה של אברהם ואיסמעיל לא יכניסו את זה לתפריט)
[ליצירה]
טל
תודה על המשוב!
זה שהן עברו את השואה, לא מצדיק. אבל איני חושב שזה קשור, משום שהיו ניצולי שואה רבים שעבדו בהוראה והעמידו דורות של תלמידים למופת ולתפארת, ללא אלימות מיותרת.
זה עניין פרסונלי הנע מאדם לאדם החל מסיבה של חינוך שהמורה קיבל בגולה או בדור הישן, חינוך שחלקו התבסס על עונשים גופניים וכלה בסיבה שהאדם עצמו הוא אלים מטבעו.
לדוגמה -המורה הזו לא הייתה ניצולת שואה, אך טבעה היה לפתור דברים קשים בצורה לא מקובלת בהסתמכה על כך כי תלמידים בני שש לא מכירים מסגרות אחרות וכי הוריהם (בני דור העליות של שנות החמישים והשישים) לא מכירים מסגרות חינוך אחרות.
תגובות