הדבר הכי חשוב זה להיות מסוגל
להסתכל לעצמך בעיניים. שלא יקרה
שבגיל 60 תסתכל בראי ותגיד
"מי זה?" או "מאיפה זה בא?"
שתגדל להיות מישהו שאתה אוהב,
מי,
שתמיד רצית להיות.
דנדוש ביסלי
-
אוהבת עמיחי ומילים קטנות ופשוטות. מנסה לחיות...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שוקלת להדפיס... אבל אולי כדאי להפנים וזהו? [ליצירה]
- [ליצירה] אני אשתה לכבוד לזה!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ותסתכלו לעצמכם טוב טוב בעיניים. מי אני? זו שאלה . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... הפנמתי והיתחברתי... בהצלחה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם זה הכי חשוב אבל זה הכי קשה. קל להגיד דברים כאלה, מתסכל לנסות ליישם אותם שוב ושוב, ולא להצליח. ____ בכל מקרה נגעתי לי בנקודה רגישה מאוד... [ליצירה]
- [ליצירה] חובב יקר, סליחה על התגובה המאוחרת מאוד, רק עכשיו שמתי לב... המשפט הזה נכתב בשאיפה דווקא בגלל שזה קשה כל כך. לו היה זה קל, לא היינו צריכים לכתוב על זה תאוריות, היינו פשוט עושים. זה נכתב מהפחד לא להצליח. מהפחד שכן נקום בגיל 50 או60 ולא נזהה מי שעומד בראי שניצב מולנו.... המון בהצלחה... דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] להיות חבר של... בס"ד זה מזכיר לי מה שחבר אמר לי: תחיה כך שתהיה אדם שהיית רוצה להיות חבר שלך. יופי של פרספקטיבה עתידית בכדי להדגיש את חשיבות העכשוית. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה אם זה לא נחמד כל כך, אבל למרות שאני מרגישה שיש עוצמות בשיר, אני מרגישה שזה לא ממש בא לידי ביטוי. הצורה שבה את כותבת, לדעתי, מלאה קטיעות והפסקות, אני מרגישה שהגלישה, במקרה הזה יותר יוצרת מעצורים. בכל שורה מופיעה מילה, וזה מחייב לעצור אחרי כל שורה. למרות תוכן השיר - " אהבה מתפרצת לא עוצרת סוררת לא נשלטת" אני מרגישה חסימה ומעצורים בצורה בה כתוב השיר. אני כותבת זאת מפני שנראה לי שמאחורי השיר הזה יש עוצמה ואהבה גדולה, ולכן נראה לי זה קצת "מבוזבז" ככה.... יום טוב, דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הזרימה של השיר. למרות שזאת סיטואציה מוכרת, הוא ממש מביעה ולא בצורה משעממת או חוזרת על עצמה... השיר יפה, השאלה מה עושים עם המציאות! דנדוש [ליצירה]
- [ליצירה] לכל אחד יש רגעים שפתאום משתנים לו המשקפיים, ומה שהיה ברור מאליו, פתאום זז מול העיניים. אז נכון שזאת קלישאה, ואין כל כך מה לעשות, אבל תני לזה קצת זמן, ואל תפסיקי לקוות. והכי חשוב, שמיכת הפוך היקרה, אל תוותרי לעצמך, ואל תרימי ידים. וקחי בחשבון שלא תמיד זה עובר אחת ושתיים... בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי כמה שזה מוכר! אתה כותב וכותב, וכל מה שיוצא זה ערימת מילים מגובבות שאולי מזכירות איכשהו את מה שרצית לכתוב וכל אחת כבדה כמו בלוק. דווקא יצא לך שיר די טוב, יחסית ל"שומם ומחוספס"... אהבתי. דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] מפריע לי שיש שגיאות כתיב (אלך לבית הספר, לדוגמא) וחבל שאתה חוסך מידי בסימני פיסוק "הוא אינו בבית הוא בבית ספר" ונראה לי שהתכוונת להגיד לא כדאי, במקום לא כדי. בהצלחה בהמשך!! [ליצירה]
- [ליצירה] באמת אפשר לבכות, כתבתי את את זה כי אחיינית שלי בכתה נורא.... (ותודה...) [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש זקנה, או מה? חייכתי לתגובת הנסיך הקטן על החופש מצד הילדים, אז בתור נציגת ההורים אני מודיעה שגם אני ממש אהבתי. אחד הדברים שאנחנו באמת מנסים לגדל את ילדינו לפיו הוא האופי של הילד עצמו. מקווה שנצליח! (ואגב, בנושא זה מומלץ מאוד הספר של הרב אבינר תורת אימך, שגם תומך בדעה זו) בעצם, מה אגב? אני בטח הזקנה היחידה פה שנמצאת בצד השני של המתרס.... אז לילה טוב ילדים! ולדנה: אהבתי! המשיכי כך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... ממש מיוחד ולא מושלם... :-) דנדוש [ליצירה]
- [ליצירה] בטח שמכירים! ואוהבים! אין כמוך... כולה עבר חצי יומ. מה אתה מתלונן שאף אחד לא נכנס?!? תתאפק... ובכלל, מה שלומך יקירי? איך החיים? אני מקווה שאתה לא מתוסכל כמו שאתה נשמע פה... ואגב, אם אנחנו פה, אהבתי את השיר. הוא העביר בי.. תחושה קלה, של עונג (-: דנדושית [ליצירה]
- [ליצירה] את מהמתגעגעות הסידרתיות! "מחר אשוב לשכוח ולא אבכה עוד ולא אתגעגע עוד אליך ואליי" הרי זה הסימן המובהק של הלא נכון... זוהי הבטחה לעצמך ותו לו. ובימלא לא תעמדי בה. נכון? אהבתי. [ליצירה]
תגובות