את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שי- זה מצויין! כדאי לבדוק למה מופיעות המילים באנגלית (בעיית עריכה-?!). אגב- אל תגרר להתנצחויות מיותרות מעל דפי האתר והתגובות, חבל................ איט איז נוט שייך :) [ליצירה]
- [ליצירה] דב- מה קרה? למה זנחת את הכיסוי? את השיר הזה, צריך לקרוא כמה פעמים, כך עשיתי ולעניות דעתי כדאי להוריד את השורה השניה- "וידידו", זו נראית, בעיני, מילה לא קשורה להרגשה של השיר, מילה שקצת הופכת את השורות-זו שלפניה וזו שאחריה לילדותיות, במקום לדרמטיות ומלאות משמעות... תחשוב על זה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך פלונית על שאת תמיד קוראת ומגיבה :) [ליצירה]
- [ליצירה] שי, תמשיך בקו הזה, גם הצורה, גם התוכן- מקסים!!! פחות אהבתי את היצירה הקודמת, הסגנון השני, של דברים של רגע... אבל זה מקסים... [ליצירה]
- [ליצירה] שבע ייפול צדיק- וקם! תרכז שוב את מחשבותיך, תידלה בשנית המידע מבין קירות ליבך ותן לאצבעות, גם זו הפעם, ללכת במקומך. [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת- ברוכה הבאה!! פתיחה נהדרת!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ואני חשבתי שהכוונה היא- "אל לכם לקונן" [ליצירה]
- [ליצירה] אח, איזה יופי!!! הצורה, התוכן, הסדר, הבתים- יצירת אמנות!!! (וכמה לא מפתיע שהיא פרי עטך)... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את החזרה של השורה האחרונה, היא במקומה. השיר פשוט, המשמעות מובנת, החריזה זורמת. יפה :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, עדין, כואב... [ליצירה]
תגובות