[ליצירה]
כבוגונויליה אשר משפיעה מיטב צבעיה, כך היה
היה בו אדום המסמל את החיוניות
סגול בו היופי הפנימי
צהוב המסמל את האור
וגם הלבן המסמל את לובן החיים
את תחילתם
ואת סופם
יהי זכרו ברוך
יפה כתבת
[ליצירה]
גם לי היה אחד
גם לי היה אחד יחיד ומיוחד לא היה לו סולם אך לב עד השמיים כן גם לי היה אחד
ורק מי שחווה יכול להבין את הצורך לזכור ולנצור ואת עשית זאת ברגישות מופלאה שהזכירה גם לי
תודה
[ליצירה]
יפה מאוד! (חוץ מהקטע הלא צנוע. סליחה על הריבוע)
דווקא לא חשבתי שזה ברוסיה, אולי לא הייתי מספיק מרוכז, אבל בכל זאת עוד כמה רמזים מטעים היו עוזרים לי להתבלבל כראוי...
יש פה רעיון יפה, לפעמים לבחור אין אומץ, הוא צריך עזרה...
[ליצירה]
פחחחח!!!!! מקסים !
כל הזמן חשבתי כי מדובר ברוסיה הסובייטית. הבלוק הארוך והמפחיד, העבודה, הקור
רק שבתון הפורים הכניס בי את הפקפוק שמא מדובר בארץ אחרת...
בנוי היטב!!
[ליצירה]
אשרי המאמין
ליהודיה שמחה תודה על תגובתך. אמונה אינה נושא לוויכוח. לכן אסיים בביטוי הנדוש "אשריי המאמין" ולא אוסיף.שיהיו לך עוד הרבה ימים שמחים, ללא שאלות כואבות.לאה
[ליצירה]
אלון
אביב, אהבתי את שירך. במיוחד, מצא חן בעיני שם השיר-אלון המתאים גם לעץ וגם לאדם. אך בבית הראשון יש קטע מאולץ שלא מצא חן בעני והוא:
"גבורה שלא תסולא הון
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון"
אין חובה לאלץ את החריזה,אך אם משתמשים בביטוי יש להשתמש בו כראוי.הביטוי הראוי הוא "גבורה שלא תסולא בפז." לוּ בידי הייתה הבחירה אני הייתי כותבת:
מכמני חלומות - לב צפונות
מחכה לחילופי עונות.
הנה מעבר לאופק
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון
צופה דומם אל ההר
ומצפה אך
לימי המחר.
או שאם אינך מוותר על השורה, ועל החריזה,
קימת גם אפשרות אחרת והיא:
מכמני חלומות - לב צפונות
הנה מעבר לאופק
גבורה שלא תשווה לכל הון
בלבו של עץ אלון
ירוק עד,גופו חסון
צופה דומם אל ההר
ומצפה אך
לימי המחר.
אך השיר הוא שלך והבחירה בידך