[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
מעט אקספוזיציה
מהן שבע דקות לעומת הנצח - [סימן שאלה, לא?]
לכן, בואי נחזור אל אותם מקומות ישנים - [בתחילה, לא מצאתי בשורה זו משמעות, לא אפיון ישיר ולא עקיף, מקומות ישנים [עתיקים, עבר]. בסופו של השיר.. עלתה בי נקודה שונה, אולי התכוון המשורר [או שלא] לישנים [בסגול תחת ה-ש'], מקומות שישנים [נמים].
בהם תחבנו ראשינו בין הכרים - מסתדר גם על צד הישנים-סגול, ביטוי המכיר בכוח הסקרנות הקולקטיבית, בלשון עמך: "דחפנו ראשנו במקום לא-לנו... והסתבכנו, או: דחף את האף".
יכולנו לישון כל היום - פשוטו ?
חלמתי. - התרה. תוצאה.
בגדול, שיר קצרצר וטעון, זיהיתי בו חרטה על העבר, קבלה לעתיד, נהנתי מנתוחו ונסיון ההבנה.
המשך בדרך זו [הקצרה?], שי.
פאתוס.
[ליצירה]
ברוכה הבאה
בקריאת רפף:
שיר: ההגדרה הבולטת מהגדרותיו של ה"שיר" [שרבות ומגוונות הן] הוא המצלול. כיצד השיר נשמע ? בטוב טעם הוא נקרא ? הוא מסודר היטב ?
ארבע שורות שכתבת:
כל החתיכות הקטנות ממנה נופלות
שרידים שלה נותרו
קטן מידי
אבל גדול כדי לחתוך אותה לחתיכות
אני, אישית, מתקשה בקריאה שכזו, היא מבלבלת בי את הישויות ומפיחה בי לגיטימציה להקליל "חזור".
אגב, איפה סימני הפיסוק ?
בגדול, למעט מה שהוזכר לעיל, השיר נקרא בעצב רב ובתוגת לבב. מעט אפיפורי [עניין ה"מדמם, מדמם"] אבל בהחלט זוכה להערכה.
המשיכי בדרך שריגה זו, קרן.
פאתוס.
[ליצירה]
ענונתני ומצטנע.
משל הדובר פושה באגרופוביותו, יושב וחושב- אילו אילו אילו.
אם לומר את האמת-
השפה יפה, החריזה נהדרת, הרעיון שובה.
אך ההקשר? איה הוא?
בבית א' וב-ג' הסתדרתי, יגון מצטייר כים [אינסופי וגועש] ו"רעיוניי" (ת) הם השכן שלום.
אך:
אילו ידע תבל גודל סודותיי
אזי בקעה הפכה להר
אשר השלג מראשו ייגר
מלבד החריזה והשפה לא מצאתי את התייל הסובב סביב, המאחה את השורות ומדבר בשמן, מחייה אותן.
או שזו פיגוראטיביות גרידא?
כמובן, קל לי להטיל דופי, כנראה שאני הלוקה.
ארנין ואפוז לפירורי-רזרבה מאמתחתך.
פאתוס.
[ליצירה]
שובה.
מבט פרספקטיבי שזור נכונה, מביע את הנרקוטי-המעורפל על עולמם הצר של פושי-הדבר, אין לאל ידם כי אם עצב.
אין בידי להציע - כל כך נכון, ומשתמע לו "ידה" בה מוזרק ושותת העצב.
בשלהי ההתפלשות,
פאתוס.
[ליצירה]
תודה לך אסנת, שמחתי נוכח תגובתך.
תודה ניצן, אכן, המלל מתקרב לנוקשות מלרכות.
חובק, מחווה? לא בדיוק.
יש פה הזדהות מפן שונה עם בעה"ח,
הפריעה לי המחשבה, הרי כל השיר מנותב על חלקו של הסוס, מה הופך את האנוש לבן חיל?!