[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
כשאני מתייאשת ונשברת, וחושבת על בורא עולם, דברים לא מתבהרים לעיתים, לעיתים הם נהיים רק מעורפלים יותר, אני כ"כ לא מבינה אותו...
יודעת שאני גם לא אמורה להבין, אבל זה אף פעם לא עוזר לי.
אני יושבת איתו לשיחה נוקבת, הוא תמיד יוצא הצודק ואני הכופרת.
רק כשאני נרגעת, ומסוגלת לחשוב עם השכל, ולא עם הלב, אני מגלה כמה הייתי קטנונית...
אבל רק אחר כך, לא כשאני בפנים.
[ליצירה]
זו גם צורת הסתכלות,
אבל עדיין...
אגב, אני לא יודעת אם התכוונתי להתחייס לכך בתור דבר מאד ביקורתי, הן בסופו של דבר זה טבעי, וכולנו כאלה.
מה שכן,
יש בטבע איזה חוק שאומר שאם אתה רוצה חשיפה ממשהו אחר, עליך לחשוף קודם כל את עצמך. אני מניחה שלזה כיוונת.
[ליצירה]
אני, אישית, חושבת שיש מן קטע כזה לכתוב "שירים אבודים", כולנו חשים אבדן, במקום מסוים, ושיר זה אחד הדרכים היותר יפות להביע את תחושות החיסרון שלנו.
אסתר, את כותבת מקסים, עדין ומרגש.
השורה שהכי אהבתי היא: "השמש ייבשה את דמעותי ונטשה אותי ללילה", לא יודעת למה, אולי כי בלילות אני באמת מרגישה איך תחושות הבדידות מתגברות פתאום, והצלחת להביע את זה כ"כ מדויק.
סוערה צדקה כשאמרה לי שאת אחת היוצרות הכי מוכשרות באתר.
[ליצירה]
אני בדיוק תוהה על זה...
לקרוא דברים שנכתבו מתוך כאב יכול להיות מרגש מאד.
לכאוב זה פחות נחמד, אבל זה המחיר שעלינו לשלם בשביל יצירות טובות באמת.