[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
אחותי, את משתבחת עם הזמן.
פשוט סיפור ע-נ-ק.
אחד המעולים שלך. בהחלט.
הזכיר לי איזשהו מונולוג הומוריסטי גדוש בהומור שחור של קברן שקראתי פעם, רק תני לי להיזכר באיזה ספר זה היה---
[ליצירה]
אני, אישית, חושבת שיש מן קטע כזה לכתוב "שירים אבודים", כולנו חשים אבדן, במקום מסוים, ושיר זה אחד הדרכים היותר יפות להביע את תחושות החיסרון שלנו.
אסתר, את כותבת מקסים, עדין ומרגש.
השורה שהכי אהבתי היא: "השמש ייבשה את דמעותי ונטשה אותי ללילה", לא יודעת למה, אולי כי בלילות אני באמת מרגישה איך תחושות הבדידות מתגברות פתאום, והצלחת להביע את זה כ"כ מדויק.
סוערה צדקה כשאמרה לי שאת אחת היוצרות הכי מוכשרות באתר.
[ליצירה]
טל- את מתעלה על עצמך כל פעם מחדש.
אהבתי את ההבעה הלא ברורה, שדחוסה בהמון רגשות לא מפוענחים, ואת הצבעים המדהימים ששילבת שם. הלבן של הבגד עם הרקע הכהה...
מקסים.
[ליצירה]
אח...
יקירתי, מה שאמרת עכשיו,
הוא כל האמת על עולם היצירה במשפט אחד.
ככה זה.
מתוך היופי שאנו רואים בעצבות-
אנו יוצרים,
אנו כותבים שירים,
אנו מפסלים,
אנו מלחינים.
יש דברים שיכולים לנבוע רק מתוך כאב.
עצוב? אמנם.
אבל נכון.