אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
צביה, את עושה את זה שוב.
מדהים אותי איך את מצליחה לדחוס בכל כך מעט מילים כ"כ הרבה עוצמה.
והלוואי, הלוואי שנוכל להגיע ליום בו נראה את האשליה שבעולם ונוכל ללחוש בכנות "אחד ושמו אחד".
[ליצירה]
תודות לכולכם...
היצירה הזו עמדה מיותמת יום שלם וכמעט חששתי שלא הבינו אותה...
עופים- תגיד, איך אתה מצליח לכתוב יצירה תגובה ארוכה? אולי תלמד אותי? כשרון לא מבוטל יש לך בנאדם. אה, ותודה על הקומלפימנטים.
סוערה- אויש, מה את אומרת, להושיע אותה? נראה לי קצת קיטש... את יודעת מה אני חושבת? שקצת לא בריא לך לקרוא יותר מדי את עצמך בסיפורים של אחרים....
מתקרבת- זכיתי לתגובה ממך? לא יאמן. להנציח את היום.
עוף מוזר ונועה- שימחתם אותי מאד מאד מאד, וזו לא מליצה. אני כ"כ אוהבת את הפירגון של האנשים כאן. פשוט עושה חם בלב. שוב תודות.
[ליצירה]
אף אחד אינו יכול לברוח מתחושת החיסרון,
גם לא המושלמים ביותר...
אני חושבת שזה נעוץ בעובדה שלמן האנושי אין פסגה- היכולת שלו, במידה מסוימת, אינסופית, ולכן- היכן שלא נהיה על הציר- תמיד נחוש בתחושה הזו, תחושת החיסרון...
לכן אול מוטב שנלמד לקבל אותה, כחלק מאיתנו, ממש כמו שאר התחושות, או כמו אחד האיברים- ונשתמש בה כקרש קפיצה...
תגובות