"אני שונא את האנשים שנוטלים ממני את בדידותי אך אינם מעניקים לי חברה של אמת".
(מיוחס לניטשה)
יהודית בת עמי
-
יהודיה בת לעם ישראל
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לחוד וביחד אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון. אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים. אפי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו.. מזדהה. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד רוב האנשים שנוטלים את בדידותינו אינם מעניקים לנו חברה של אמת,שאם זה היה כן מה היה המיוחד שבחברות אמת? ואולי אני טועה... [ליצירה]
- [ליצירה] כנ"ל [ליצירה]
- [ליצירה] קוראת שוב ושוב... יפה כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] עם כזו אמונה, ועם כאלו אנשים שמלווים אותך- אני מאמינה שתחזיק! [ליצירה]
- [ליצירה] יקירה- תודה שהסבת את תשומת ליבי ליצירה הנלפאה הזו, ותודה שהענקת לי את הרקע להבין אותה באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] זר, הצלחת לרגש אותי. מאד. לקחת מדרש מוכר ובנאלי והחיית את המטפורות שבו בצורה יפיפייה ממש. והתיאור של הילד נושם את ריח האתרוג... יפה. פשוט יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אח... יקירתי, מה שאמרת עכשיו, הוא כל האמת על עולם היצירה במשפט אחד. ככה זה. מתוך היופי שאנו רואים בעצבות- אנו יוצרים, אנו כותבים שירים, אנו מפסלים, אנו מלחינים. יש דברים שיכולים לנבוע רק מתוך כאב. עצוב? אמנם. אבל נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] מי אמר שלא מתים מאהבה? אולי אני נאיבית, או סתם אוהבת אשליות רומנטיות, אבל לא מאמינה לבועז שרעבי. האהבה חיה, קיימת, נושמת, ו... אפילו בועטת, לפעמים. מהבעיטות שלה אפשר למות. אמנם המח שלנו ימשיך לשדר אותות חיים, העיניים שלנו יתפקדו, ונמשיך לאכול ולישון, אבל בפנים, בפנים נהיה מתים. גמורים. הרוסים. ללא אהבה, למה לנו חיים? [ליצירה]
- [ליצירה] סוערה- תודה על ההמלצה. נהנתי מאד. בולית- יש עליך, באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] רק אחרי הקריאה השלישית והסברים נראה שהתחלתי להבין משהו... לאנשים כמוני אסור לקרוא סיפורים שמכילים יותר מדי פרטים. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את כל הדו-משעויות של המילים שלך... "אייי.." "התחלנו לאבד ריכוז..." "סינוסים..." שמע, אתה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. מזל"טים ענקיים. [ליצירה]
תגובות