[ליצירה]
הראי"ה באגרות באגרת תת"ב כותב לרב צבי יהודה על הסכנות בלהיות צמחוני- ביניהם העלאת חשיבות חיות על פני בני-אדם דבר שנראה לאחרונה יותר מדי ע"י הארגונים הירוקים למיניהם שמצידם אנשים ימותו רק של יפגעו בעכביש החולות החי בנבחי הסלע בסתר המדרגה.
[ליצירה]
יפה ביותר...
אהבתי את ההפיכה במחשבה שהכנסת פה... איך שקופצים ממה שחשבת בהתחלה למשהו שונה.
קשה לעבור דירה לפעמים. במיוחד כשזה אחרי יותר משנה...
הדס- שי?
[ליצירה]
מטריד או מעודד?
זה שכל כך קל לכתוב שיר זה גם מטריד - כי אנשים שקוראים בד"כ מעדיפים להאמין שמישהו התאמץ בשבילם, וגם מעודד - אפשר להראות את השיר הזה לאנשים שנדמה להם שהם לא יודעים לכתוב, ואולי 'לגלות' אמנים חדשים.
לגבי השיר עצמו - באופן די צפוי בחרת את הכותרות שיגרמו לשיר להישמע עצוב ומהורהר, ככה לא צריך להתאמץ לחבר את השורות למשפטים עם משמעות כלשהי - מספיק ליצור 'אווירה'.
רעיון חביב, ביצוע מוצלח, קורא תמים לא יצליח להבין מה הבדיחה פה.
[ליצירה]
בטח שזה לא על גוש קטיף, מה פתאום. זה סתם יצירה אקראית על בכיו של מי שנעזב ונעקר ונותר ריק, ריק כל כך ואבוד, וכל כך מתגעגע הביתה, ועל כמיהתו אל הים.
[ליצירה]
ילדוש
הם לא יבינו. למרות שהם רוצים.
פחות ציפיות, פחות אכזבות.
וגם את לא תביני אותם
עד שתהיי במקומם.
אז תתקזזו. חכו רגע, תנו לזה לשקוע, ואז יצופו הדברים הטובים שגם נמצאים שם.
הם אוהבים אותך ולא יכולים בלעדיך. אבל האהבה שלהם לא מזוהה, כי היא עטופה בצורה לא אהובה.
וגם את כנ"ל. אבל תביני את זה רק כשתעזבי אותם.
סבלנות.
ואם זה מנחם, זה כך אצל כולם.
[ליצירה]
נראה לי שברזומה חסר לו מעצר, אבל הוא לא בדרך הנכונה. עליו להתחזות לאיש ימין, ורק כאשר הוא בפנים, לדבר קומוניסטית. רצוי גם לכתוב משהו על כף היד עבור התקשורת.
ואשר לשיר הרלבנטי, להלן נוסח מוצע לשורת סיום או לשורת פתיחה או לכותרת:
"רק כך את כוחות הכיבוש נתַכמֵנָה!"
[ליצירה]
מאד אהבתי, ואני לא חסידת החרוז והמשקל.
למרות שהמשקל והחרוז נשמרים כאן לכל האורך הארוך וללא נשימה, אין בהם אילוץ. כל שורה וכל מילה ממש במקומם כאילו היו שם מששת ימי בראשית, ובא שם בדוי והסיר מעליהם את הלוט.
יישר כח. באמת אהבתי.
דיק
[ליצירה]
א. כתוב יוצא מן הכלל - פשוט, לא מתיימר, אמין ובאותו זמן יצירתי וזורם.
ב. כל הכבוד על האומץ לפתוח.
ג. אחת הבעיות של אנשים כמוך היא שהם צריכים להזכיר לעצמם כל הזמן שהם לא יחידים בבעייתם. פתיחת הלב, אפילו אנונימית, היא צעד ענק בהתמודדות.
תצליח! מחכה לפרק ב'.