ראיתי אותך,ישבתי לצידך
הלכתי איתך,ניסיתי לגעת
אך דמינו לשני סלעים
שמפל מפריד ביניהם
רציתי שנהיה ונחוש
רציתי שנזרום
כמפל המים עצמו
סוער ברגש
נופל אל תוך
נהר שוצף של אהבה
בדרכו אל ים האינסוף
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
איזה יופי!
גינת בית האם והעץ ששתלת וזיכרונו כחוט השני העובר בשירך:
יש כאן כמה מבטים:
מבט של ילד בתוך מבט של מבוגר, מבט קמאי מול מבט של בדיעבד.הזיכרון והמעבר ממנו אל עולם ההווה.
העץ מנקודת מבט של ילדה ומנקודת מבט של בוגרת.
המעשה האומנותי של אז (צריבה בעץ) מול המעשה האומנותי של עכשיו.
שתי היצירות תצאנה כמובן שונות בשל נקודת הגיל, הזמן והמקום, אם כי המקום נשאר על עומדו...
מצויין
[ליצירה]
---
תפיגו כבר אדי השנאה העצמית
אל תתנו לסם המזוכיזם להמית,
היו מפוכחים ולא סהרוריים
אל תרחמו על אכזריים.
שאפו לשלום אך גם לביטחון
אך עשו זאת מתוך פיכחון,
אנחנו לא כובשים מהים
אנחנו ארץ,תורה ועם,
לעד נחיה, סיפורנו לא תם.
תגובות