[ליצירה]
ושכחתי גם להגיד שאני אוהבת את השפה למרות התנודות במשלב (אני מניחה שזה קורה, כשאתה מסתכל אחורה על הילדות וחושב במילים של גדול אבל זוכר גם איך חשבת כשהיית קטן, אז אולי דווקא בגללם)
ואת הדמויות של ההורים, שהן אמינות באופן נדיר.
קצת הפריעו לי הדמויות הסטריאוטיפיות של המורה המושלמת והאחות המעצבנת, אבל אולי זו גם נגזרת של חשיבה של ילד קטן...
[ליצירה]
כמה מילים בודדות לא היו לי מובנות כל כך(פרוסטציקלינים?), אבל זה נחמד לתאר תהליך רפואי וקר כזה באופן שנותן נופך אחר לניתוחים ולכל האינפוזיות למיניהן.
הדימויים יפים בעיניי. מי כתב?
[ליצירה]
דבר ראשון, ברוך הבא בצל צורה. דבר שני, כל הכבוד על הכנות ואמיניות שהצלחת לבנות ב"יומן" הזה. אני מרגישה שהתחושת השוליים מדוייקת ומעוררת אמפתיה. מחכה להמשך. נ.ב- הייתי חושבת אולי על שם אחר לסיפור שלך.
[ליצירה]
יוחאי, זו לא "סתם תמונה תיעודית". תפתח קצת ספרי צילום ותראה כמה יופי וחן יש ד ו ו ק א בתיעוד.
כמובן שיש מקום להתמקצע, אבל עצם השניה שבה התרחב לי הלב מהמרחב היה מספיק..
[ליצירה]
אני לא חושבת שיש הצדקה לבעירה, ואלי גם לא לסנה. סנה בתפיסתי זה שיח נמוך הקרוב לקרקע, ופה אתה מעלה את הצופה לשמים מה שיוצר תדמית קרובה יותר לעץ, אולי.
[ליצירה]
למרות שיש לך כח חזק במינימליזם, בשיר הזה חסר לי משהו. סיימתי את השיר מספר פעמים בתחושה שנשמט לי חלק בין הגיהינום למרות השחורות.
כל הכבוד על הניקוד, זה מעלה כל שיר בכמה דרגות.. :)
[ליצירה]
..
חמווווווד! אגב, פשוט לכי יומאחד לגן ותלמדי את הגננת את הסוף הנכסף. חוצמזה, רציתי לתקן נקודה מאד בסיסית: בטהובן הוא המוסיקאי ה א ח ר ו ן שאפשר להגדירו נוגה!! אני מוחה בתוקף! זה מה שקורה כששומעים רק את החלק הראשון של סונטת אור הירח..