אצלנו, בארץ "לעולם לא" גם בעת האמש - יש שמש.
מסתבר שכאן, זה עובד אחרת.
הממ, מה נעשה?
אולי נעביר את הקטע לסיווג נונסנס?
אגב, ההורים שלי (וונדי ופיטר פן) מוסרים ד"ש.
אוי, זה מעולה!!!
צחקתי וצחקתי וצחקתי עד שגיליתי שככה זה גם אצלי, ואני בכלל שונאת נמשים!
נראה לי שכקטע המשך לקטע שלך היו צריכים לכתוב את "נמשים זה שמחה" :))
קטע מעולה.
[ליצירה]
עליתם עלי...
אצלנו, בארץ "לעולם לא" גם בעת האמש - יש שמש.
מסתבר שכאן, זה עובד אחרת.
הממ, מה נעשה?
אולי נעביר את הקטע לסיווג נונסנס?
אגב, ההורים שלי (וונדי ופיטר פן) מוסרים ד"ש.
[ליצירה]
הרשה לי להיות טכנית בלבד
אהבתי את העובדה שיש לך סגנון מגובש (יחסית) בהגשת יצירותיך.
ניתן לזהות את החתימה האישית. הסרבול המכוון (או שלא?), זה שדורש לקרוא לפחות פעמיים כל משפט ולגלות בו משמעויות נוספות, שבקריאה ראשונה אולי פוספסו.
הרבדים - בהסרת כל שכבה מתגלה עוד אחת, אוצרת בתוכה מטענים נוספים, הצובעים את המילים בגוונים נוספים.
העומק.
האומץ.
ואפסיק כאן.
[ליצירה]
הפעם תגובה יותר מהראש
יש משהו ביצירותייך ש'תופס' אותי כל פעם מחדש.
אם אנסה לדייק ולהגדיר מהו - כנראה זוהי היכולת המופלאה להביע במס' מילים מדוד ומדוייק כ"כ הרבה שאצור : הבית הראשון, לדוגמה.
המתח שנוצר בין הריחוק, לכאורה, במילים המדודות לעוצמה המבוטאת על-ידם, משמש כשדה מגנטי ענק המושך אותי קרוב-קרוב פנימה.
(ניסיתי להגיב מהראש והלב שוב התערב...)
תגובות