פתיתים רכים של
שלג
לבן מבעד לחלון
ערפל שם
ילד הוא מביט בחלוני
לרגע כאילו
ראה
ואחר נעלמה
עצמי.
joy
-
אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יקירתי.. הנגיעות האלה של האנשים הן בחיצוני שלך, אבל הפנימי מחליט. את זו שצריכה את עצמך, הלבד שלך מלא בפרחים.. למדי להביט בעצמך מהמרכז ולא דרך צלקות ומילים של אחרים. אינך מוגדרת, את נוכחית ע"י עצמך בלבד. החזיקי בזה, ואל תעזבי, זה כל המ שיש לך העירנות הזו לרגע, ואת שם! [ליצירה]
- [ליצירה] רון, כמו תמיד- נוגע, ומר, וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] חרוזים נחמדים, שיר זורם עד הסוף ולאחריו- וכמו שאמר אחד ממדריכי כתיבה יוצרת- תכתבו רק כשעומד לכם.. והצדק איתו. מכירה את ההרגשה, ובכ"ז גם כשאין מוזה נראה שיצא לא רע בכלל. ערב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] יו.אני עוד מעכלת את שירייך.כה מעטים וכה חזקים.הלוואי והייתי ניחנת בפשטות נקיה כזו ללות כל שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] צריחות שצרחתי נואשת כואבת , בשעות מצוקה ואובדן הפכו למחרוזת שירים מלבבת, לספר שירי הלבן. נגלו חביונות לא גיליתי לרע, נחשף החתום בי באש ואת תוגתו של הלב הכורע, יש כל במנוחה תמשש. (רחל המשוררת) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוץ- מתוק- מר אהבתי, תודה .) [ליצירה]
- [ליצירה] "קחי מרחק מן המבט, הישרי בו מבט". פרק את הפחד לגורמים, לא הבריחה.. הכל קל, הכל פשוט. זה כואב, צורב, אבל זו עדיין נשיקה של השמש. הדרך קלה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] משהו מוכר במילים האלו משהו שכבר צרחנו לעצמנו מילים שכבר אבדו בין הקירות. משהו מוכר מהעבר משהו מוכר במילים האלו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] "נשמתו בנשמתה סרוגה" תיאור מהמם של בוקר. במחשבה ראשונה חשבתי כי כל השיר סובב דווקא סביב שורה זו.השמש האוצרת בתוכה אפילו אהבה זו.. לא מצליחה לנסח. חייבת לצטט שוב: "מלאכי שחר עמלו".. מתנגן בראש , נוגע.. "מלאכי שחר עמלו". עבור מי? עבורנו..? או אולי.. דווקא בשבילם.. תודה למלאכי השחר. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] * מן הכאב. [ליצירה]
תגובות