אולי את מתגעגעת אלי
רגע אחרי שאני הולך,
אולם אני מתגעגע אלייך
גם כשאת עדיין לידי.
לך, זו היודעת
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איך מיס פיבי אומרת? there's so many levels to this song אחד מהלבלס האלה באמת נגע ללבי [ליצירה]
- [ליצירה] **** פשוט אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס- איך התגעגעתי למילותיך. נפלא! - אבל ממך אי אפשר לצפות לפחות... [ליצירה]
- [ליצירה] יו... איזה יופי... [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ, זו לא אמירה עצובה? [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] יו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 יו!!!!!!!!!!!!!!! אוי!! זה כ"כ נפלא!!!!!!!!!!!!!!!1 אוף. איפה זה שיגיד לי גם את זה??? איפה??? [ליצירה]
- [ליצירה] הו, הרגשה מוכרת.. איזה כיף לה. נתן אלתרמן כתב על זה פעם משהו, נראה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ מוכר וזה כ"כ מתסכל [ליצירה]
- [ליצירה] ממש טווח אפס, בחיי. [ליצירה]
- [ליצירה] לסתמית, בעיקר ניסיתי ללכוד תחושה שמן הסתם מוכרת לרבים, ולפרוט אותה למילים ותמונות. את השיפוט הערכי של תחושה זו אני מעדיף להשאיר למקומות אחרים. [ליצירה]
- [ליצירה] הידד קליעה בול! [ליצירה]
- [ליצירה] גירסת 2003 לשיר "מכופף הבננות"... האין זאת? [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכים... חזק מאוד. האם זה מה שעושה אדם לגבר? היכולת להתנער? אם המעשה הזה הוא נכון הרי שהוא צריך להיעשות, גבר או לא גבר. ואם אין צורך בו, חבל שיתקיים רק כדי להוכיח גבריות כלשהי... [ליצירה]
- [ליצירה] כבר מזמן רציתי להציע למנחם קטגוריה חדשה - "במילה אחת". דווקא יכול להיות נחמד, אם כל אחד מהכותבים ינסה למצוא את המילה הבודדה שהינה טעונת-משמעות מבחינתו. זו תהיה הקטגוריה הראשונה בתולדות אתרי היצירות ששמה מורכב יותר מתוכנה. ואני מתנגד למחיקת הקטגוריה 'במשפט אחד', ולו מפני שזה ייאלץ אותי לקחת כלמיני משפטחדים שכתבתי (וחלקם, אגב, מסתבר שנגעו באנשים) ולהכריז עליהם כעל 'סיפורת'. זה היה מביך למדי. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! לתת לכל הברה את הכבוד המגיע לה! [ליצירה]
- [ליצירה] הוי לנה האם זה לא ניסיון נואש לזכות שוב בתשומת לבה? כי לא נראה לי שהיא שווה את זה. לא במובן הקלישאי, ברצינות. [ליצירה]
- [ליצירה] * מזכיר את השיר ההוא של ביאליק, שבו הוא, התלמיד, הולך וגדל בעוד השכינה הולכת וקטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] תהייה: את חושבת שזו מחלה מדבקת? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי פשוט יופי. בשורות הראשונות תהיתי לעצמי, בשביל מה כל האצות האלה צריכות שיר משלהן. ואז מגיע ה"לך מפריע מאוד שהסלון לא מסודר" ומנחית מכה. ולחלק מהמגיבים מעלי - חבל לצלול יותר מדי לתהומות הנפש בשיר כזה, שאפשר פשוט להנות ממנו. אני הולך עכשיו לסלון כדי לראות באור חדש וכחלחל את ההרס ששורר בו. (קצת הזכיר לי את תיאוריו של עמוס עוז ב'סיפור על אהבה וחושך', בדבר המערכות הדמיוניות שהוא ניהל במסדרון ביתו) [ליצירה]
תגובות