עם כל הכבוד למרפי, הוא קצת עיוות.
צ"ל: חייך, מחר יהיה רע יותר - חייך, מחר יהיה טוב יותר (וחוזר חלילה).
{כלומר, כשטוב לך תדע תמיד שעוד יהיה רע, כשרע לך תדע תמיד שעוד יהיה טוב. ככה יקל לך לעבור את הכל ולשמוח}
[ליצירה]
עם כל הכבוד למרפי, הוא קצת עיוות.
צ"ל: חייך, מחר יהיה רע יותר - חייך, מחר יהיה טוב יותר (וחוזר חלילה).
{כלומר, כשטוב לך תדע תמיד שעוד יהיה רע, כשרע לך תדע תמיד שעוד יהיה טוב. ככה יקל לך לעבור את הכל ולשמוח}
[ליצירה]
'סתכל על זה בצורה הזו...
אם היא לא היתה אומרת את זה, היית מסיים את הסיפור בסגנון "את השיחה היא סיימה באנחה על חיי האהבה העלובים שלה ועל כך שלא מצאה את החצי שלה, דבר שעדיין לא נתן לי את האומץ לפנות אליה, לאחר כחצי שעה\ארבעים דקות האוטובוס הגיע לתחנתו, מנסה לענות אותי בכל מילי-שניה מהדרך וכך למרבה הבושה, הכאב ועוד רגשות כואבים שאפילו לא ידעתי שקיימים בלב האדם, ראיתי אותה יורדת בתחנה ופוסעת לה הרחק."
טוב.. לא השקעתי מיודעמה אבל העיקרון הובן, נכון?
בקיצר, c'est la vie.
אה.. וסיפור יפה :-)
[ליצירה]
מאד מאד מוצלח
שיטת ה'דמיינו...' הצליחה הרבה יותר ממה שחשבתי (בהתחלה חשבתי שזה יכביד\יסרבל. טעיתי.).
אה, ועד לחתלתול לא השוויתי את זה עם הלשון של זהורית וכו'.. באמת התכוונת לזה?
[ליצירה]
לא רוצה כותרת.
אין לי כח לכותרת בסגנון "מדהים" או "וואו".. לא שוות כלום הכותרות האלה.
זה אחד הקטעים הטובים ביותר שקראתי, מעודי!
כל כך הרבה חכמה טמונה בכל שורה ושורה, המטאפורות, השנינויות, הרעיון, הסגנון, העצב.
לא בטוח שהבנתי את הקשר לערבות (יש לי רעיון, ממש לא בטוח שהוא נכון), אשמח אם תסבירי (תסביר\י?) לי אותו.
[ליצירה]
מה? באמת??
<רץ להפסיק את יצור הבמבה..>
בעסה איתכם.. וכבר חשבתי שיש לי רעיון טוב למלפפונים...
נו טוב... כל עוד אף אחד לא עולה על "הפוך חצי חדר לאולם שמחות" אני מסודר כלכלית.
אופס...
[ליצירה]
[ליצירה]
'אם *את* נזכרת'??
"טובי"! זה כמו "טוביה"! - אני בן!
באמת... נראה לך שטובי אור נטובי יכולה להיות מותאמת-חצאיתית\מאותגרת-חנייתית\מאופרת-לא-גיא-פינסית??
נו באמת...
:-)
ולענינינו - לא, התכוונתי שזה מזכיר שיר מפורסם אחר שעומד לי משום מה בלתי נראה על קצה הלשון ולא מוכן לצאת...
בכל אופן זה אחלה של ביצוע ובהחלט חיבבתי ת'שירש'ך (מילה מקושטת שכזו.. "ת'שירש'ך" :-))
[ליצירה]
אהממ... תודה למגיבים
סתיו ואניה - תודה. מקווה שאחזור לכתוב (הפסקה של כשנתיים. בעעע)
רדף השיג - ה'חבורה הישנה'? אחלה של שם (אנחנו בפגישות השבועיות הסודיות שלנו קוראים לזה old school, אבל גם זה שם) :-)
בקשר למה שנשימה מטהרת כתבה - אין חובה לקשור סוף להתחלה, אבל זה תמיד יוצא נחמד שעושים ככה (לדעתי) - יש למישהו רעיון איך אפשר כאן?
בעז - המטרה לא היתה בדיוק מסר, אלא יותר תשובה ל"איך זה שהסבירו לברנש למה לא גוללים את האבן ופסוק אחר כך הוא גולל אותה - וזה עובר לו די בשקט?". על הקטע עם יעקב ורחל... לא'דע, התלבטתי האם להכניס את זה לעסק וקצת הפריע לי (לפחות עכשיו) לעשות את ההאנשה הזו בקטע הרומנטי\בינו-בינה לאחד מהאבות (אולי זו הסיבה שיעקב לא דיבר כל הסיפור...).
תגובות