הצקלון
בים רגשותי מתאספים לאלפים
מועמסים בצקלוני, מכבידים, מכופפים
כל חושי מייחלים וכלים
לצקלון הזוועתי שישבור הכלים
ישא את שמי, כמודעה על מתים
יפרוץ את הגדרות אך יהרוס את הבתים
יטביע בכאב את ספינות הביזיון
אך ירוקן את הלב עד יומו האחרון
[ליצירה]
נו באמת...
בתור יצירה בין שניכם זה אחלה של דבר, ואפילו חמוד מאד.
אבל כיצירה שמועלית לאינטרנט לאתר יצירה... לא'דע... - נשמע לי יותר מדי כמו "אבא שלי הוא הכי בעולם, אבא שלי הוא יותר מכולם" (כלומר - שיר פשוט מדי שאלמלא התוכן שלו, הוא היה נשמע בדיוק כשיר ילדים)
[ליצירה]
מצויין
מאד מיוחד.
לא יודע מה נושא האלומות לא אהב כאן, אני אהבתי את ההרגשה, את הסגנון הגבוה והכל.
תיקונון קטן - יש שם "שביעות רצון" שצריך להגיה ל"אי שביעות רצון", אני חושב.
ושוב, בהחלט משובח.
[ליצירה]
חביב פלוס :-)
כמובן, גם אני חושב שצריך לשנות 'ארוך' ל"נשק ארוך" וכו'.. (זה גם יסביר וגם יוריד את הגרשיים המציקים האלה מכל המקומות...)
אגב, מי מתנדב לעשות קטע צבאי על חנוכה? :-) (זה מה שחשבתי בהתחלה שאני עומד לקרוא, משום מה..)
הצעה לרעיון אפשרי :
ראינו את ה'כבד' מתקרב אלינו, שלושת חיילי האוייב שעל גבי ה'כבד' נראו מאושרים מעוצמת הנשק שלהם ועמדו לתת פקודה דמוי 'דרוס את החי"ר שעל היעד', אלא שאז פרץ סרן אלעזר חשמונא והסתער לבדו על הכבד....
[ליצירה]
כן ולא.
כן, הספר יותר עשיר.
לא, הסרט מצליח להקרין אליך את הטירוף בריל-טיים - דבר שבד"כ קשה לעשות בספר בלבד. (הוא הצליח לתפוס מהטירוף שיש בספר)
[ליצירה]
לחתלתול וטל
הנקודה היתה ההבדל בין גישתו של הוגו לגישה עכשווית יותר - מה נדחה בפני מה - הצבא בפני האידאה שדורשת את זמנה או האידאה בפני הצבא שלא מתאים לזמנו (מתאים שיהיה צבא, לא מתאים צבא פאסה שכזה).
וטל, אכן כן - יום ראשון בבקו"ם :-) (והתקופה לא הלכה אלא תמה. ככל חייל לשעבר אני משער שהיא עדיין נמצאת באיזה טרפש וכאלה..)
[ליצירה]
[ליצירה]
איזה רעיון יפה
אה, ויש גם את 'לפעום מלבי' שהוא על אותו עיקרון.
או שלא..
בכולופן, התפעמתי.
תגובות