<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
יגד, קר
מנסיון,
כן, זה שיר אופטימי וכיפי. היו קטעים שפתאום היה דרוש ניקוד, "חיים שבו לך-הוא".
וואטאבר.
איך אומרים בבמה, 4.5.
וכמובן, כדאי להשקיע יותר מבחינה חיצונית, סוגריים במקום הנכון, רווח אחרי פסיקים, וכו'. זה מוזיל את הקריאה, ולכן גם את הכתוב.
[ליצירה]
הממממ....
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
[ליצירה]
מתקרבת,
אני חושבת שזה לא בריא לקרוא הרבה יצירות שלך בבת אחת.
אבל זה ממכר.
אומנם הסוף היה צפוי עוד מהמשפט הראשון, אבל יש לך את הכישרון להפוך גם דבר כזה למרגש, עצוב, נוגע, כואב,
אז תודה.
[ליצירה]
אה, אורי,
משום מה כשאני נכנסתי, השורות היו באנטרים אקראיים ולא מובנים. התפלאתי, אורי עובר לשירה פוסט-מודרניסטית?! איפה מבנה הבתים המוכר, הישן והטוב?
אבל בסדר, זה תוקן, והכל יופי טופי אחלה בחלה.
שיר עצוב.
[ליצירה]
אה...
הדס כותבת תגובה שנראית לחלוטין לא קשורה ליצירה. ואני אומרת: מה?
בכל אופן: מסכימה עם הרעיון, הכתיבה טובה, עדיף להקפיד על המראה החיצוני - זה משפר את הרמה. רווחים אחרי פסיקים.
והעניין של המרכוז, גם קצת מפריע.
אבל שיר טוב. שכחת להוסיף את העניין של שלושת הפלאפונים. לפחות. שיש למשפחה ענייה ממוצעת. ויש שיאמרו - טלויזיה זה מוצר הכרחי. עם כל הערוצים. ענייה שכמותי. יש לי רק שניים.
[ליצירה]
כמו,
כמו שבלילה סהור, הייתי מסתכלת על הירח מחלוני, וחושבת שהירח יקשר בינינו, ושגם הוא עומד עכשיו ומסתכל על הירח ו... אולי חושב עלי?
אבל זה היה כשמושא האהבה לא ידע שהוא כזה (:
כמו כאן, אבל פחות.