לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
[ליצירה]
אהבתי את מה שראית בעולם, את הכוח שאי אפשר לסרב לו, אותו כוח של "נופל וקם",
קשה לחיות בעולם הזה, אבל את אמרת, מה שנותן לנו את הכוח זה היכולת לקום... אז בטח שבשני עולמות...
[ליצירה]
אהבתי...
במיוחד את הביטוי "בעת חירוף נפשם הכתיבו לנו לחיות"
אני כל כך מרגישה את זה, וחושבת על זה הרבה.
אחרי שחברה שלי נרצחה, חברה שלי סיפרה לי שמפקד אחד אמר שהוא לא מסכים עם השיר "רקמה אנושית", (מכירה?) כי שם כתוב "ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו משהו מת בנו משהו נשאר איתו" והוא אמר, החלק שלו שנמצא בנו לא מת, הוא ממשיך לחיות ואנחנו צריכים להמשיך ולחיות אותו, להמשיך ולגלות אותו...
תודה...
[ליצירה]
אני רואה את האורך של מה שאתה כותב ואני מתעצלת לקרוא, אבל אני אוגרת כוחות, ואף פעם לא מתחרטת...
מדהים, כמו תמיד...
ממלא אותי רצון לשוב לעצמי האמיתי עמוק עמוק.
כמו ב"שהחזרת בי" זו המחשה חזקה ממש של מה שאתה אומר, קשה לשכוח דבר כזה.
תודה...
[ליצירה]
מצד אחד כל כך אמיתי, ותחושה כל כך מוכרת, אבל מצד שני תחושה שאני קצת מתביישת לחוש.
כי דברים לא קרו סתם, וזה לא בטעות היה לפני 60 שנה, 3 שנים לפני קום המדינה. אם אנחנו לא נזכור כמו שצריך, לא נפעל, לא נרגיש, אז גם מה שעדיין חי מהם, ימות.
אני לא יודעת מה לעשות עם המחשבות שלי, אבל אני ממש לא רוצה לברוח מהן, אבל זה קשה...
בכל מקרה, כתבת יפה, ישר כוח!
תגובות