לעטרת ציון
"ועכשיו ברצינות"
היא מצהירה.
אני מרצין פנים
ומתמקד
נותן לשקט לעשות את שלו.
את אומרת שזה מוזר.
שזו פעם ראשונה
קר
לא מוכר.
את החיוך מהצד השני
לוּ יכולת לראות.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת? גם אתה מרגיש ככה לפעמים? [ליצירה]
- [ליצירה] "כמובן שסרטן", עניתי לכך כל הזמן קיויתי שתבוא האחות עם סרטן, לא פחות או דג מהים בטהיטי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. זה קכוון. [ליצירה]
- [ליצירה] איה- מילת המפתח כאן היא "דת". [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. הייתי מקצר קצת מההקדמה. [ליצירה]
- [ליצירה] השינוי בשורה- "ממש לפני שעות מספר". אבל ממש תודה [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מזדהה עם השיר אבל אני חייב לציין שהוא יפה! בת מלך- אל תכעסי עליי. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה טובה מאוד. הייתי משמיט את המילה "אבל" בבית האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים! תמי, עצוב? לא ברוח השיר מצד הדובר. יש מקום להרגיש בשבילה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא על אחת או שתיים גם לא על עשרים כי אם על האחת והיחידה מיני רבות החקוקות, טבועות, נעוצות בשיריי. לא סתירה לכאן או לכאן. שני- אל לך לדאוג מלבוא במחיצתי (מחכך שתי ידיי) כי לא אעיז להתסכל (משפשף את עיניי) ואבוש מלפתוח את פי (מלקק את שפתיי). לכן, אל לך לחשוש. [ליצירה]
תגובות