[ליצירה]
ליאורה,
הפסקת מזמן להפתיע אותי. אני יודע שאת מדהימה.
אבל כל פעם יותר, ולכן חבל לקלקל בהבעת דעה לתוכן. אבל אין מה לעשות, השיר הזה כל-כך חזק שאיננו מאפשר לעבור עליו לסדר היום ולפטור אותי במילות שבח.
ובכן, כולנו בני תמותה, גם השופטים. גם הם משתמשים בכלים לא מוסריים כמו "עדי מדינה" ו-"עסקות טעון" ו-"נכוי שליש" ו-"נסיבות מקילות", ונעזרים בעורכי דין, שמקבלים שכר טרחה בשביל לשקר.
אבל פה יש איזו שהיא כוונה ורצון לחשיפה, לעומת מערכות מושחתות שמקיפות אותנו, חונקות אותנו, וגורמות לנו לייאוש. מכל המערכות שאנו נתונים בידיהן מערכת המשפט פחות מבאסת הגם שהיא נראית (ולפעמים שלא בצדק) קרירה ומיובשת. אני חושב שאם היית מכירה אישית את "השופטת" שלא בהיכל, היית משנה את דעתך, ולא מדובר בשופטת מסוימת. (אגב יש לי סימוכין)
ושוב, השיר שלך הוא גדול וראוי. ותמשיכי.
[ליצירה]
מוצא חן בעיני צרוף המילים:
"...הַכְּלִי שֶׁיָּצָרְתָּ
לִשְׁלִיחוּתְךָ
כָּל כָּךְ שָׁלֵם
כָּל כָּךְ שָׁבוּר"
זה תואם את התחושה האנושית למרות העובדה שהמציאות היא אחדות של ניגודים לא כולנו מבחינים בכך. ראי שירי "עיר זרה" שמסתיים במילים: "עיר מוכרת, עיר זרה". הייתי אומר גם שישותנו היא הדבק שמחבר את את השברים ויוצרת מהשברים כלי אחד. מסר
[ליצירה]
תודה לאיה,
אני תמיד שמח לקרוא את הערותייך, שהן מעשירות את תובנתי בשירה. בהקשר הזה: ייתכן שכשיר ניתן לוותר על שתי השורות האלה, אלא שרציתי להדגיש את הנקודה, שאני לא יכולה להתקיים בלי להישען עליך, ואילו אתה תומך בי, אבל בלעדיי אתה חשוף ואפור. לכן אני חושב שהשורות האלה נחוצות להדגיש את ההיבט הזה. לכן אני חושב שאשאיר את זה כך. ושוב תודה |-:) מסר
תגובות