[ליצירה]
יורם...
הסמקתני....
מילים שכאלו כותבים בדלתיים סגורות..
תודה לך.
אכן, כל שיר מיוחד למי שכתב אותו..
אך לדעתי, אם אדם כתב שיר שעורר אדם
אחר לכתוב שיר נוסף ..
(ולא משנה אם הרעיון דומה או לא..)
אזי.. לאדם אשר עורר, מיוחדים לו שני השירים..
אז השיר אשר יצא לי בעקבות שירך..
מיוחד אף הוא... לך.
[ליצירה]
דווקא שהלב מלא וגדוש,
דווקא שיש מלא מחשבות בהם לדוש
דווקא שהרגש סוער וגועש..
הפה כאילו אילם.. והגוף כאילו שותק.
ואז משתחרר מן משהו בנאלי
פשוט ורגיל.
וכשאומרים שלום.. אחרי שנפרדים..
מוצאים אנו את עצמנו..
מתחרטים.
[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
[ליצירה]
מבט שנשלח מעינו לעינה
כמעט נמצאים הם במרחק נגיעה,
והפחד מחלחל והתשוקה גוברת
מה יהיה ביננו ??
איש לא ידע
איש לא ידע..
אף אחד מהם לא רצה להמר..
אף אחד לא רצה לוותר..
וכך נעמדו הם עזר כנגדו
וויתרו.. על הסיכוי להכשל..
אויש... מקרה עצוב וכ"כ אמיתי..
תגובות