הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאוד מרוכז מאוד: הטבע והאדם מאוחדים במכסימום. זה למשל מדוייק מאוד ולא מרושל בכלל (כבר אמרתי- התרשלות זה לא-רע זה הופך לא-פעם לרע) מה הסיבה שכותבים מרושל? השלמה? יאוש? בגרות חדשה? הבית השני גרם לי לחוש במבטך מציץ מבין שיבולים בו. כשקראתי שוב הבנתי למה - שעורה, מגלה מעט, בין השבילים התאחדו אצלי לחוויה מוחשית אחרת. (סתם מעניין) מומלץ בחום. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לו את המוזיקה שלו ממחוזות שאני אוהב לחזור אליהם. כלכך נהנתי שהחזרה על "אני קורא לך מספר שירים" הפריע לי רק מעט. שאר החזרות מתאימות לדעתי. ושוב כלכך אהבתי שמהרתי ו.. המלצתי! [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה כזאת היא אולי הבסיס ליצירה יהודית, אבל יש בעיה מסויימת שהדת היום, אצלנו, משמשת בעיקר בתור "צינזורה" ופיקוח, ולא כיוצרת חיים כפי שהיא צריכה להיות במקור. אומנם זה יפה ומרגש לקרוא, אך כמדומני שיצירה יהודית אמורה לתת משהו שאין בשאר האומות. כשם שהמצוות הם ערוצים שונים לחיבור עם אלוהים במעגל החורג מהאנשות, כך צריכה להיות דרך לקחת את הערכים העליונים של המצוות לחיי היומיום ולהדפיס אותם במותרי הפרט הרגילים. וגם (ואולי במיוחד) בשירה ובכל אומנות שהיא. טוב, אז רק שנזכור שיצירה יהודית מקורית חזקה ועוצמתית ממה שכיום יש לאל ידנו ליצור. ***** הקושי בקריאה מתאים לסיפור התנכ"י ולכתיבה תנכ"ית בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר ומוכרחים אסף לא הבינות אותי עד הסוף, אולי לא הייתי מספיק ברור. אומר זאת באפס מילים כמעט: "דָּמוֹ דּוֹהֵר לַשָּׁוְא בְּמֵיתָרִים" - לא!! "אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת בֵּטְהוֹבֵן לַאֲדוֹן עוֹלָם?" כן!! (זו מטרתנו) "מִלִּים בְּנוֹת אַלְמָוֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת" - שם שורר המוות. שירה ותורה אמיתיים הם בחומר, בנפש, בעולם הזה. השאלה היחידה היא איך?--- * אין כוונתי להתריס ולהכעיס ולעקור ולשרש אני מודע לעובדה קיימת, כואבת, בת שנות אלפיים. את הלשון החיו ככל האפשר - ממנה השירה. את התורה צריך וחובה(סוף-סוף)להחיות! * נ.ב הביטויים החרפים על התורה לא לחינם ב " " [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה וטוב שנתון לפרשנות ענפה. המילה האחרונה לא מתנגנת כל כך. יש בשיר הזה איזה מיזוג בין חומר לרוח. את החומר מבטאים מושגים כגון: הארץ, בור, צלקת. ואת הרוח: החור הריק, יד שמימית וכדו'; עכשיו, היד השמימית מבטאת יותר מכל את אותו מיזוג, כי יד היא אחד האברים שפעולתם חומרית גם רוחנית. מצד אחד ערטלאית בנתינה, ליטוף, תפילה. מצד שני היא אחד הכלים המרכזיים להכרת העולם בדרך בלתי אמצעית, מגיל הינקות ועד זיקנה, דרך חוש המישוש המגושם. מאידך החוש הזה מזוכך ומעודן יותר בדרך כלל בעור כף היד. כך "אצבע אלוהים" מורה על תנועה ארצית-פיזית שאינה אלא אות וסימן לגילוי האל. גם המים הפורצים לבסוף מצלקת ההלחמה מבטאים את זה. מים נוזלים ממרומים ומפרים את האדמה. ישראל מתפללים לגשם גשמי משמים כדי להצמיח יבול שעשרות מצוות רוחניות תלויות בו ומתממשות. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אני גם שולל את 'סיפור הקרב בגלבוע' ובעצם כל הסתכלות פשטנית על הכתובים. אין לי בעיה עם השיר חוץ מהנקודה שמציגה את קהלת בתור ספר תיעוד שנכנס להסטוריה. אבל זה לא. שלמה לא כתב מוסר לבאים אחריו או ספרות יפה, אלא חוקיות גנטית אלוהית של עם ישראל. בריאה. אתה פה חוטא לאמת ולשיר, לפי הבנתי. מגילת קהלת לא הייתה כתובה לדורות אם הייתה, כפי שטוענת מארי מן הים, 'כרוניקה' תיאולוגית. שאת זה יספרו באוניברסיטה. כל שרציתי לומר שאין כאן בכלל נקודת השוואה נכונה. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל לפחות אמונתו חזקה. ולפעמים צריך דוקא לחכות בנקודה אחת ולהאחז בסלע אחד .בצור אחד(!) לכן האמירה על הצורך בהשקעה לדעתי מכסה על אמונתו שהוא אפי' לא יודא בדיוק מי ומה ועומד ברוח איתן. לדעתי היית צריכה לסיים בנימה של כליל אמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] באמת. נע בדממה ובמעגליות מהילד אל העץ וחוזר בלי קול מאחרי גבו. כוח ההתבוננות של הילד בטבע ושל הגן בילד. רק האור מלמעלה מעט מסנוור ומפריע את שלוות הגן הקסום. [ליצירה]
- [ליצירה] נכנס לגרון. אני אוהב את הדרך שאתה כותב על רגשות למרות שיש בזה הסוואה. אתה בוחר לתאר את הרגשות ולהמחיש אבל אף פעם זה לא מנקודת חולשה שלך, להיפך, חוזק. תמיד מביט על עצמך מהצד. [ליצירה]
תגובות