הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רגיש ומיוחד. ממש ממש ממש אהבתי. וההפתעה ב"קצר רואי" צבטה לי חזק בלב. הצעה: בבית הראשון בעקבות "לחמם ידיי לאורו" אולי כדי להוסיף גם "אח" נחמד? פשוט עושה לי טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] שם זה לא מילה נרדפת להגדרה? ידידיה תן לנן מעצמך, מעצם עצמך, ולא מהמחשבות המגדירות שלך. התחלת פה ושם להרביץ אותך ברגש "נסחף מפה לשם בחוסר שליטה" זה הרבה יותר מעניין מכתיבה טכנית. המילה אומרת לך מי אתה? כתוב איך אתה האישי נפגש עם זה, מה אתה מרגיש כלפי זה? בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאר השירים המתועבים של עברי הוא מערבב בין הטינופת לקדושה ולא בכדי. בעולם הקניון שבו השפה היא הקזת כסף ובטון המחשבה שולט ומערבל הכל אי אפשר לדבר שגב בשירה כאילו כלום. עברי משקף את המציאות כפי שהיא. גם הדת היא "בית שימוש" לצורך האדם. הוא בא אליה נואש ובורח ברגע הראשון. הוא ואין בלתו. רק האדם שמוכרח לעצב, להשליט עצמו יחפוץ לשנות סדרי בראשית. "שֶׁיִּהְיוּ הַטִּפּוֹת נוֹגְעוֹת אֵלּוּ בָּאֵלּוּ עוֹד בְּטֶרֶם יַרְטִיבוּ.., וְשֶׁיָּבוֹאוּ הָרְעָמִים קֹדֶם הַבְּרָקִים" (מזכיר לכם "מצעד הסוטים") האדמה שהיא הניגוד המושלם לים, לרקיע, ליעקב דומה להם מצד היותה דומה לאדם, אבל בניגוד אליו היא משמרת את אותו "אל אדמה" קדמון. האדם נגע בהכל והשחית את הארץ שבו עד שהדרך היחידה שלו לחבור אליה היא בלחש הקדוש שמפי המתים. בתפילתם. את תפילת הגשם הזאת מנבא עברי לפי דעתי מתרפים. ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קל. "מה הן תרפים שוחטין אדם ומולקים את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ הזהב שם רוח הטומאה ומניחין אותו תחת לשונו ונותנין אותו בקיר ומדליקין ומשתחוים לו והוא מדבר עמם" ****** [ליצירה]
- [ליצירה] ??? באמת שלא הבנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אסף- זה כולל את כולם גם את הרבנים. תסביר לי בצורה משכנעת למה מדגישים את "אשתו כגופו" ולא את 'נשים דעתן קלה ופסולות לעדות' למה את האחרון מתרצים בצורה עלובה במקרה הטוב. כשכתבתי שתפילות גלותית התכוונתי לזה. לא כי יש לעקור. התורה כיום היא 'משהו' מנותק מהחיים. בבחינת "הציבי לך ציונים" מקסימום הלכות לא ברורות ולעתים "מצחיקות" הדו"ג של הציפור באה לומר שתי דברים: 1. תראה כזו ברבריות- לך תסביר את זה, העיקר רוצים מקדש, משיח... קודם תבין על מה אתה מדבר. רק אחר-כך תנסה להפוך את זה לשירה. 2. התורה מתייחסת לדברים פיזיים לחלוטין. כשהדס כתבה שירה לא חשבתי רק על שירה פיוטית.... אֵין זוֹ נְגִינָה אֲמִתִּית- לא נגינת הנפש של יוצר כזה או אחר; עליהם אפשר לסמוך בדר"כ שנגינתם נגינת הנפש, אלא נגינת היהדות, נגינת התורה שממזגת חומר ברוח, נגינה אלוהית פה ולא נגינה של בתי כנסיות מעץ ומאבן. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מלך השירים הקצרים שואל היכן הוא השיר הקצר? במיוחד אהבתי את 2 השורות האחרונות. המלצה שלי תכתוב " שלוש האחיות" במקום מספר... זה יותר נעים יפה ומתאים לשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי. ונחמד לנסות לכתוב כמו פעם, אבל אני מקווה שאתה כותב גם טבעי וחופשי יותר כמו היום [ליצירה]
- [ליצירה] אושר נבזי? משונה מאוד במיוחד על רקע הפסטורליות. לא הבנתי דבר. המון סתירות פנימיות. כבר ב"נעתקה נשמתי לכמה עותקים" חשתי באיזה הרס פנימי... נעתקה הראשון זה התפעמות והשני נשמע קרע ודפוס. מצד אחד השתוקקות לכנרת מצד שני פחד ממנה ומהשפעתה ואז רצון לעצב אותה. "לקדש את יופייך" יתכן רק ע"י שהכנרת לא תתן לאיש להתקרב, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ! מצויין! כל מילה במקומה בתימצות. וללא מילים פורחות באויר ,בעודף צבעים ואיפור כבד. מישהו/י יכול/ה להלחין אותו? יש פה מוזקיים שמבינם בקצב? שווה. והחרוזים נחמדים. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל... לא זרם לי מספיק. הבתים אולי קצת מנותקים. לפעמים אתה מתמקד בציור לשבריר עובר מהר לבא אחריו והקורא עלול להתקשות להפנים. אתה נותן רמז פה קמצוץ שם ורץ הלאה, מפזר פרורי זהב שאובדים בין השורות. ועוד משהו קטן. לטעמי, הבית הראשון יותר עשיר וזורם ככה: "מאות קשתות מכל עבריי ומראות לאין מספר." [ליצירה]
תגובות