[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
אבל... לא זרם לי מספיק. הבתים אולי קצת מנותקים.
לפעמים אתה מתמקד בציור לשבריר עובר מהר לבא אחריו והקורא עלול להתקשות להפנים. אתה נותן רמז פה קמצוץ שם ורץ הלאה, מפזר פרורי זהב שאובדים בין השורות.
ועוד משהו קטן.
לטעמי, הבית הראשון יותר עשיר וזורם ככה:
"מאות קשתות מכל עבריי
ומראות לאין מספר."
[ליצירה]
בעיקר לאוסף..
שלום אוסף טרמפ', מכובדי ( וכל השטויות )
אני כתבתי את השיר הזה בעיקבות כמה
תחושות מעורבות:
1. שאני לא מסוגל לכתב מספיק טוב כמו שרציתי באותו רגע ( נסתתמו המוחין...)
פשוט התחלתי לכתוב על זה שאני לא מסוגל לכתוב
ורעיונות אחרים הצתרפו למשהו אחר..
2. שמוש במילים סתמיות רחוביות דוחות אותי מיד.
כשהרעיון מאוד מרומם אין לי בעייה עם מילות מחומרים נמוכים, אבל כשהרעיון לא עמוק במיוחד ושווה קש- גבבה, אז המילים הרחוביות ממש מפילות אותו כולו לקרשים. בכלל מילים גבוהות מרוממות את השיר, לדעתי.
3. כבר כתבתי על זה קצת בשירי "אהבה חדשה- שירה חדשה" כואב לי להתקל באתר בקלישאות, שלא שוות הרבה, לא מחדשות כלום, והן רק חיקוי של
תרבות זרה לנו- היהודים. יש לנו תנ"ך. יש לנו אגדות. יש לנו קודמים לנו גם ביצירה וגם ברעיונות. משלנו.
למה לנו לפנות למקורות זרים? ולתועבות תרבותיות מזהמות? אם הלשון של כולם הפוכה, האם עלי לקצוץ את שלי ולהופכה?
על המילים שהיו לך בלולות: אם לא בדקת במילון כבר, ראה הודעה אישית.
תודה לכל שאר המגיבים היקרים.
[ליצירה]
נותן לי הרגשת בטחון לקרוא את שירך: המשורר יודע מה הוא עושה! במיוחד בשיר הזה אולי בגלל הציוויים הברורים. יש בהם הרבה בגרות (להרגשתי) מצלצל ומתגלגל נהדר. ובכלל אהבתי.
[ליצירה]
חסר לי מסר בכל הסיפור הזה... אבל אם כבר-
אם כבר יעקב והבאר אז משהו שחשבתי בדיוק. מי אמר שאין דבר כזה אהבה ממבט ראשון? שזה שייך רק לסרטים? הנה יעקב מתאהב ברחל בן רגע. במבט ראשון הוא מכיר אותה עד זיהוי אפילו של חוסר השלמות של החיבור שבינהם. "וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך" ואם זה בתורה סימן שגם אנחנו כאלה. לפחות בפוטנציאל.
[ליצירה]
מרבה דעת מרבה מכאוב.
נ.ב. אולי אתה לא מתעלם מן הכאב, אלא אתה כותב אותו בכדי שלא ישכח? (וכמה שהכתב מתייבש מהר ודוהה, הוא לפחות נשאר קיים בספר חי לנצח)
יש כאלה שכותבים עצמם לספר כריתות כדי לתת דרור לדמותם הכתובה.