[ליצירה]
הייתי נותנת לזה כותרת אחרת
משהו כמו:
ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו...
התגובה הלא נשלטת הראשונית שלי הייתה: "אוווווווו...." עם הטיית הראש הצידה. כמו התגובות של הקהל מ"צער גידול בנות" כשהקטנטונת עושה משהו מתוק ונוגע ללב.
היא מקבלת מימד של אנושיות הנקודה (עיגול קטן/ריבוע קטן) הזאת.
אהבתי מאוד. הזכיר לי את הסגנון הרעיוני של מורדילו.
[ליצירה]
זה לא הסוף!!!
הם התחתנו ויצאו עם עסק חדש בשם:
"סוף כל סוף" או "סוף לסוף" או משהו דומה...
הרעיון היה ליצור כריכות של ספרים ועטיפות של סרטי וידיאו ששם יהיה מצוייר/מצולם בצורה הכי ברורה הסוף של הסרט/ספר.
THE END
[ליצירה]
חחחחחח
הלבד הוא ערס! גדול... אפשר להמשיך את הרעיון בזה שהבדידות היא פריחה, והשניים התאהבו...ואז המחשבה שאפילו ללבד ולבדידות יש בן זוג מכניסה לכזה דיכאון שיושב מול המחשב ואוכל גלידה עם תפוצ'יפס- חנון כזה... אחד כזה שיודע כל מה שאפשר לדעת על העולם.
[ליצירה]
אכן
:) חייכתיני דרלינגית.
צדקה אחותי... מאוד אוהבת את הסגנון הזה של הסיפורים במיוחד אם יש להם עוגן במציאות.
באשר לגננת... זה לא שהיא לא יודעת את ההמשך...ההמשך פשוט מביך אותה קצת. היא לא מבינה למה אנחנו עתה עתה בני חורים. היא לא יודעת מה עדיף, להיות עבדים או בנים של חורים.
תגובות