לעולם,
לא אכנע – לא אוותר!
לא לפחדנים טרופי –
יוצרות;
לא לחמדנים - תואבי – בצע.
לא אתן לאיש!
שיכפה עליי תפיסותיו;
לא איאות!
שיכתיב לי תלם.
למען החופש והחרות,
לא אכנע,
לשום – חרב!
שמואל ירושלמי
-
משורר ופעיל ציבור ידוע. יליד 1972. בארץ מאז 1988. בעיקר, כותב שירי-מחאה פוליטיים
לקט יצירות
- המדבר, כאפיקים
- עוגמת - נפשו, של נחל באר - שבע
- הגיגי על העתיד
- נהייה חזקים, מעוולות - הגזענות העולמית!
- בין ערבות חצי - הסהר הפורה
קשור אלי
- [ליצירה] אין קשר! אין פה שום קשר, לאיסוף גבבות. יגבות, זאת צורה נוספת של יגבים - שדות. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי שירה אישית למילון החדש. לדעתי, המשורר לא צריך להתמקד יותר מדי בכתיבת שירים בנושאים אישיים. מתפקידיו הראשוניים ביותר, של כל משורר המכבד את עצמו, זה להעביר מסרים בעלי משמעות ציבורית ולהגיב במילות שיר, על כל מאורע היסטורי או התפתחות פוליטית וחברתית. בברכה! [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי הרוח היהודית לרוח היהודית, אולי זה מנוגד, אך לא לרוח הביורוקרטית של השלטון הציוני. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי מילים בשירה נכון, בעברית הרגילה והמקובלת בדיבור היומיומי, צורות לשוניות, כגון: תִיסוֹרוּ, וכו', נחשבות לבלתי תקניות, אולם, בכתיבה ספרותית, מקובל ואף מותר לשנות מילים ולהתאיצן ליצירה מסויימת. ולגבי אנה שמש אזלת השנאה אנה..., אז במילה אזלת, התכוונתי לסיום; ואנה, אז פה פשוט שיניתי משמעות המילה, ושמתי אותה במקום: כאן; הֵנָה. [ליצירה]
- [ליצירה] אין פה שום צביעות מעולם לא אמרתי, שעשינו נכון בגרשנו ב-48 את הערבים שישבו במקומן של רמת-אביב; באר-שבע; קיבוץ ברעם, וכו'. אבל, יש הבדל: את העוול של 48, ניתן לתקן על ידי הענקת זכות השיבה לפליטים פלסטיניים, שיבקשו לשוב - אולם לא כולם יוכלו לשוב אל בתיהם הנטושים (לא ניתן לסובב גלגל ההיסטוריה אחורנית לגמרי); אולם, בארץ יש מספיק מקומות בהם יוכלו לבנות את ביתם החדש. לעומת זאת, השטחים הכבושים, נכבשו ב-67 אחרי שמדינת ישראל הייתה כבר קיימת בגבולותיה הפחות או יותר מוכרים. לכן, נסיונך להצטדק על ידי זה שבמקום התנחלות זו או אחרת לא ישבו ערבים, אינו תירוץ היכול להצדיק את הכיבוש. גם במדבר סחארה או בחצי-אי ערב יש הרבה מקומות, שמעולם לא ישבו בהם בני-אדם, אז אולי גם לשם מותר לנו לבוא כדי להקים התנחלויות? [ליצירה]
- [ליצירה] לרן לידיעתך, רן, בכתיבת שיר, מותר להשתמש בכתיב לקוי, לצורך חריזה. למשל, אפשר לומר: דגלי - אדום ולא דגלי - אודם; או: שמש לוהט ולא לוהטת. כך, גם בכתיב הקטע: שמי - קודר/ קודרים. בברכה! [ליצירה]
- [ליצירה] לא ברגשותיי עסקינן אלא, בכך שלכל משורר, כולל לי ישנה זכות להביע את דעותיו. ולגבי, הטענות שכאילו אני קיצוני לשם קיצוניות, שהועלו בתגובות לאחד משיריי הקודמים, אז אינני קיצוני כלל וכלל! פשוט, יש לי אמונה שלמה באפשרות לעשות שלום בין עמי האיזור. אני עוסק בנושא הזה, מזה שנים ארוכות. ואני בטוח יותר מתמיד, כי רק באמצעות השלום, ובאמצעות הפסקת שליטתנו על עם אחר, נוכל להמשיך להיקרא מדינה בזכות ולא בחסד. כמו כן, רק כך, יתנקה מצפונינו מכל מיני שקצים ועכבישים, שמעיבים עלינו כעת. [ליצירה]
- [ליצירה] הבעיה, איננה בלבול הבעיה, זה לא ששמאל מבולבל, כדבריך. פשוט מאוד, השמאל הישראלי חצוי, כשמצד אחד, ניצב שמאל ציוני, המבקש להיפרד מהפלסטינים על ידי הקמת גדר ומאידך, השמאל הבלתי ציוני, מה שנקרא: השמאל הרדיקלי, שמעוניין בשמירה על המגע עם הפלסטינים ועל מדיניות של פתיחות, גם אחרי שיושג השלום. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי חריזת השיר פשוט, לא קראת את השיר נכון. כשקוראים אותו נכון, אז מרגישים את החריזה. תסמכי על נסיוני האישי הרב [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן! העניין הוא, כי אינני מתכוון לומר, שאת העוגה צריכים לחלק בין אנשים, מבלי שהם יתרמו לאפייתה. לדעתי, על כל אחד ליצור, על פי כישוריו ומצבו הבריאותי. העניין הוא, שבשיטה הקפיטליסטית; כמו כן, בצורה מעווותת של סוציאליזם, אין אפשרות, ליצור תנאיים, שיאפשרו לכל אדם, להוות חלק בכוח היצרני של ארצו או יישובו. בחברה קפיטליסטית, נהוג שהמעסיקים מקבלים לעבודה, רק מי שמתאים להם ושהם זקוקים לו לעבודה זו או אחרת. במילים יותר פשוטות, העובד בארץ קפיטליסטית, הנו כלי - שרת בידי המעסיק שלו; איזה מין בורג שמתי שלא צריכים אותו, יכולים לברגו ולזורקו למזבלא. לכן, כדי שכל אחד ירגיש, שהוא תורם ומקבל בתמורה לכך, יש ליצור מקומות עבודה לכולם; ושלא יישאר אדם, שלא הצליחו לספק לא מקום עבודה בהתאם לכישוריו ויכולותיו. דבר שני, אל נשכח, שרוב הכסף שנלקח היום מהעם, מועבר לפיתוח התנחלויות ולחיזוק מערכות אבטחה סביבן, כולל הקמת גדר ההפרדה, שעוד כמה שנים, ויתברר, כי לא היה שום צורך בהקמתה. הרי, הגדר הזו, חורגת בקילומטרים לא מעטים, מהתוואי של הקו - הירוק. בינתיים, זהו! [ליצירה]
תגובות