פתיתים רכים של
שלג
לבן מבעד לחלון
ערפל שם
ילד הוא מביט בחלוני
לרגע כאילו
ראה
ואחר נעלמה
עצמי.
joy
-
אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
לקט יצירות
- חיה רדופה \ בית פרוץ
- ציפור חופשיה.
- כדרכן של ידיים
- סמטת השתיקה\ כל אחד יורה במי שהוא אוהב
- מצויירות באצבעות ארוכות \ בבקרים ההם
קשור אלי
- [ליצירה] "קחי מרחק מן המבט, הישרי בו מבט". פרק את הפחד לגורמים, לא הבריחה.. הכל קל, הכל פשוט. זה כואב, צורב, אבל זו עדיין נשיקה של השמש. הדרך קלה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש דברים כמו שתיקה, שאומרת הכל, ואין פחד מאי הבנה.. שם הכל גלוי וידוע, ובלעדי, ופרטי, ושל העולם אבל גם רק של שני אנשים.. .) [ליצירה]
- [ליצירה] כואב קצת לקראת הסוף. פשוט ונקי, כמו זיכרון טהור, כמו נגיעת החוף בים.. [ליצירה]
- [ליצירה] חרוזים נחמדים, שיר זורם עד הסוף ולאחריו- וכמו שאמר אחד ממדריכי כתיבה יוצרת- תכתבו רק כשעומד לכם.. והצדק איתו. מכירה את ההרגשה, ובכ"ז גם כשאין מוזה נראה שיצא לא רע בכלל. ערב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] משהו מוכר במילים האלו משהו שכבר צרחנו לעצמנו מילים שכבר אבדו בין הקירות. משהו מוכר מהעבר משהו מוכר במילים האלו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מי שלא ידע בכי אמיתי לעולם אל יוכל לצחוק את הצחוק האמיתי, המאושר, המשחורר. גם בכאב יש אושר, תלוי איך להביט בו. הכל מאושר, אושר בא מבפנים, והוא בא גם בדמות הזו שחוזרת על עצמה, כי הנשמה היא תמיד אותה נשמה, וכל יום הוא חדש, אם תתני לו- האושר יכנס ויזרום באצבעותייך. לבכי כמו לאושר כמו לצחוק- אין סיבה. הוא פשוט בא, ואם הוא אמיתי- הוא גם יודע ללכת. .) תודה על היצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע. בשורות קצרות המבקשות להביע.. עוד קצת, רק עוד קצת.. ואז זה יגיע.. וכך - גם נחתם. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ללא ספק,בין השורות. בעיקר, תהומות הרגש שבין השורות. עצירת הנשמה בשורה האחרונה ומכאן לחדול. [ליצירה]
- [ליצירה] רק מבט אחד, האחד הזה. והכמיהה הזו, למישהו שאתה מחכה לו כבר כל כך הרבה זמן.. מחפש את מי שעומד מצידה השני של השמש- וכותב אותו על דפים, מיליוני דפים, אלפי מכתבים, לאיש אחד שעוד לא נמצא, ושלא יודע. השיר מהמם. נוגע. העיקר להאמין. מזכיר את שירת האהבה בתנ"ך. "שימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה כשפיה רשפי אש שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי ובאמת. הלוואי ובאמת ישראל שלנו הייתה מתגשמת כחלום של אותו הילד. ולא כך זה תמיד בחיים? לא ככה הכל מצוייר? והקירות האם הם לא אלא קו פשוט אחד בלבד? וכאבו של ילד.. של מאות הילדים שמתו על קדושת הארץ. והם, האם גם בשדות הקרב, א"י לא הייתה עבורם אלא חלום של ילד? הלוואי ובאמת. תודה רבה לך. נוגע. [ליצירה]
תגובות