חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
לא יודעת אולי הבנתי את השיר בצורה מסולפת לגמרי אבל אני הבנתי שזה שיר המספר קשר (שהתרחש בעבר) עם מישהי מיוחדת...(בכל זאת חיזורים גלויים, לא כל אחת יש בה האומץ)
אבל גם אני לא הבנתי בשום אופן את הבית האחרון..
אשמח אם תאיר את עייני. (גם בנוגע כמובן לנושא השיר)
ולסיכום אהבתי (את מה שאני הצלחתי לקבל מן השיר)
ממשממש יפה!!!
[ליצירה]
הרעיון והצליל יפה אבל משום מה הכל היה נראה לי מלא סתירות לדוג' :"אותך אדע במעשיי"
מול:"אעבוד ולא אדע את מי"
יש בך מודעות עצומה לישות שמאחוריך אך אתה עדיין כותב שאינך יודע את מי אתה עובד.. דווקא הרעיון של לא להסתכל אחורה אלא כמו שכתבת לדעת במעשים היא לדעתי ידיעה אמיתית יותר. איך ניתן לעבוד ולא לדעת את מי כאשר מעשה העבודה עצמו הוא הידיעה??
[ליצירה]
[ליצירה]
אני לא בטוחה שהבנתי... אבל הדימוי "על גליו שרועה שקיעה מרוחקת". פשוט קנה אותי.
וכמובן גם שאר השיר שגם אם לא הצלחתי להבין עד הסוף כתוב בצורה מהממת!!!!!
תגובות