[ליצירה]
נו, באמת
ברוך הבא לממזר פרחים
שחזר אלינו לביתו החמים
ופתאום מה זה שאנו שומעים
מפחד הוא מיריות מפני זעם הקוראים
ואיני רוצה להֵיראות טיפש - אך אעיר
שלא הבנתי את זה השיר
חוזר החיל ממלחמת חברון
שמהרה נְיָישבָהּ, אמן, כן יהי רצון
וכותב לנו כאן על פחד מרובים
שלנו, ולא של המחבלים
תנוח דעתך מר פרחים היקר
ידידיך אנו בחם ובקר (נכון זה נשמע משפט של ד"ר סוס?)
אנחנו אתך בכל צעד ושעל
ולא נבגוד, ולא נמעול מעל
רוצים אנו שתנצח שם ת'מלחמה
ותחזור לחרוז חרוזיך לשמה
ובאשר לעלמה הרחוקה מרב
שתחזור מהרה למרות השרב
ודאי שכולנו מלאי תודה
לה ולאביה המשורר הנודע
רק ברכה והצלחה להם נאחל
וגם לנו. מהרה יבוא הגואל
[ליצירה]
מבחינה לשונית עדיף כנראה שאתה מסתכל
כנל"ד
ישראל לא מתבדח, הוא ציני
יש אנשים עם אשליות, צאו מזה.
הוא מקצין, כמובן.
האור בקצה המנהרה יכול להיות טוב ויכול להיות רע. כדברי מ י ב ל א ש.
אבל כולם מניחים שאור בקצה המנהרה זה טוב, לפחות תדעו שאתם לא יודעים...
[ליצירה]
מי את מי?
זה נראה שהיד מנסה לתת מדמה לצמח, שחסר לו קצת, והוא לא מוכן לקבל.
הצמח מסמל את מי שמעדיף למות על פני עזרה משונאו.
קטן, אז לא רואים כל כך.
[ליצירה]
העץ באמת נראה מפחיד, כאילו מאיים על מי שינסה להתקרב.
אבל אני לא שומע את המכשפה, איפה היא?
אני רואה מבט של תקווה בעיני הציפור,
ברקע מנגינה שקטה, אך מתחזקת...
[ליצירה]
95
תמיד נפשי היתה בוחרת
מה לכתוב שם בכתורת
הנושאים מגוונים
כל שורה הם משתנים
מה כבר עוד אפשר לכתוב
מעל לראש חרוז רטוב
ואז מישי אחרת באה
וסיפרה שהיא ספרה לה
כל תגובה כאן בשרשור
לא החסירה אף סיפור
ואני בתוך צלחת
לא אטמין ידי בנחת
אשר על כן יצאתי אז
לספור תגובות מראש עד פ"ז
וגיליתי עם רון ושמחה
שמישי פשוט מאוד צדקה
ועד שזמן לכתוב פיניתי
רק לצ"ה מוניתי
כעת בזכות מישי אחרת
אדע לכתוב שם בכותרת
את המספר של התגובה
למען הקל על הספירה
וגיליתי דבר נוסף
עמדתי כאן על הסף
בתגובה שש וארבעים
לפני החצי, חברים.
על כן על פי סימן מובהק
אבוא אל פנים - לא למרחק.
עכשיו אברך את הנועזים
החדשים שתרמו לכאן חרוזים
לא בשמות - שלא אשכח
בטעות מישהו שלא יסלח.
תגובות