כשאני קוראת אני מתייחסת ליצירה גופא.
סיטואציה ברור שיש כאן. סיטואציה
במציאות השירית.
כשהמשורר מביא מתוך עולמו רק משבח את השיר.
"העניינים הולכים מבכי אל בכי..."
האנשה ציורית שאותי שבתה מפאת "פשטותה"
והכושר לגעת.
תודה
[ליצירה]
כשאני קוראת אני מתייחסת ליצירה גופא.
סיטואציה ברור שיש כאן. סיטואציה
במציאות השירית.
כשהמשורר מביא מתוך עולמו רק משבח את השיר.
"העניינים הולכים מבכי אל בכי..."
האנשה ציורית שאותי שבתה מפאת "פשטותה"
והכושר לגעת.
תודה
[ליצירה]
הדיכאון-
אין הוא מבזה את היפה ונעים
הוא מקטין ומצמצמם.
מעצים את השחור
ממרר (ממראר) את הקיים
ומוסיף נופח התקמטות.
כשכל זה עולה על כל דמיון
נופח ונוסק. נופח ועולה
השמיימה.
[ליצירה]
מסר עקר.
אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון?
אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה).
מבין?
לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי).
תגובות